טוב, אז החלטתי להוריד את ה- "מוקפא" מהכותרת, כי אני עדיין ממשיכה לכתוב את הסיפור. אז זה לא באמת רלוונטי. הפרקים פשוט יעלו מאוד לאט. זה לא חדש, רק רציתי שתדעו.
*****
לן הסב אליה את מבטו והגיחוך הקטן שלו הפך לצחוק של ממש. "לא חשבתי שאת עד כדי כך טיפשה." המשיך לצחוק. "אומנם העולם באמת היה במלחמה, אבל יש מקלטים, מבנים ממוגנים ומקומות שלא הותקפו, אז כמובן שיש ניצולים. אתם לא היחידים, ואתם לא צריכים לחוש כל גאווה על זה שרק במקרה לא הייתם שם כדי להיפגע. להיפך, הייתם במקום אחר ונועדתם לפגוע."
---------------
לפתע פניו החווירו והוא החל להשתעל ולהשתנק, מביט על חזהו בזעזוע בעוד כתם חום – אדמדם התפשט עליו במהירות. קארה, קאיה וטרנס התחלחלו שלושתם למראה יד לבנה מזדקרת מאמצע בטנו ועליה קילוחים דקים של דם היוצאים מהחור שפערה ונוטפים מקצה אצבעותיה. לא עברו יותר מכמה שניות והיד נשלפה מחזהו של לן ודם החיל לפרוץ מהחור בגופו ללא הפסקה, גורם לו לכרוע על ברכיו וללפות בחוסר אונים את הפצע המדמם.
קאיה הביטה בבעתה בדמות שעמדה מאחורי האיש הגוסס. הדמות בעלת השיער הכחול ואזני החתול הזקורות במתח, עם חולצתו הלבנה ושרוולה אשר כיסה את ידו הנוטפת דם. אך הדבר המפחיד מכל היה החיוך התמים שנפרש על שפתיו בעת שדילג בקלילות מעל הגוף השרוע על הקרקע, מתעלם לגמרי מכך שדמו מכתים את מגפיו, והתקדם לעברם. החיוך הקטן הזה שלא הספיק כדי להאיר את עיניו. חיוך מלא אמונה שקרית. שלושתם נסוגו צעד אחד אחורה באופן אינסטנקטיבי ומורגן נעצר. "מה?" שאל בבלבול.
"מה מה?" קארה התעשתה ראשונה. היא הביטה בו בפחד וזעזוע ועינייה קרועות לרווחה. "אתה הרגע רצחת אותו. עד שמגיע מישהו שבאמת יכל לספק לנו הסברים על מה שקורה כאן, אתה פשוט רוצח אותו, ועוד מחייך. אתה מטורף!" קלה התגבר עם כל מילה שאמרה עד שכמעט צרחה את שתי המילים האחרונות. ידיה נקפצו לאגרופים הדוקים משני צידי גופה ורעדו ללא שליטה, ספק אם מכעס ספק אם מפחד, או אולי שניהם.
קאיה התקרבה אליה ולפתה את כתפה בידה, מביטה במורגן במבט קר ומחושב. היא לא ידעה למה עשה את זה, אך הייתה בטוחה שהייתה לו סיבה טובה. היא כבר מזמן הבינה שהוא לא המורגן החמוד והתמים שהכירה בהתחלה, הנער הפרנואיד שחשב שהיא מלאך המוות. לא. אולי היה בו את הצד הזה, אך זה היה חלק קטן מאוד בדבר שנשא את שמו. "למה עשית את זה?" היא שאלה אותו בקול יציב, לא מוכנה לתת לפחד להשתלט עליה למרות שכל גופה צרח עליה לברוח. "אני יודעת שזה לא היה סתם, למה עשית את זה?"
חיוכו התרחב באחת ועיניו ברקו. הוא סימן לה לחכות והסתובב, מתכופף ומחטט במעילו של לן שככל הנראה כבר לא היה בין החיים. אחרי חיפוש ממושך ומורט עצבים מצידה שלף מורגן מכיס פנימי במעיל דף מקופל ומוכתם בדם. הוא פתח אותו והתחיל להקריא: "
YOU ARE READING
קרייסט
Science Fiction*הושלם* מלחמת עולם שלישית הרסה הכל. האנושות אבדה. מוטציות נוצרו. הירח נהרס. אך מה אם יש שורדים? איך זה יכול להיות? ומה יקרה איתם הלאה? מדוע מראם הוא כזה? מה קורה כשהם פוגשים זה את זה? לא דברים טובים, זה בטוח. מלחמה אחת. שבעה שורדים. לכל אחד יש סו...
