It started with a selfie (Larry stylinson)

Chapter 70

כותרת: "האחד שבו מישהו נפצע."

סצנה 139: הבית של משפחת הורן/חדר השינה של נייל/לילה

נייל רץ במדרגות במהירות וסוגר את הדלת אחריו,הוא נשכב על המיטה ומחייג את מספר הטלפון של לואי בעצבים.

נייל: (מחכה שלואי יענה) "חתיכת אדיוט,אני אראה לו מה זה." (מעוצבן) "ממש חבר.הייתי צריך להסתפק באר-ג'יי. (לואי עונה,ישר) "חתיכת ראש זין חסר מוח אני הולך להרוג אותך."

לואי: (מפהק) "היי,נייל."

נייל: "אתה יודע...אני ממשיך לשאול את עצמי למה אני ממשיך להיות חבר שלך ואני כל פעם חוזר על אותה טעות."

לואי: "אתה יודע...אין ממשיך לשאול את עצמי אם אמא שלך אי פעם לימדה אותך כשמיתקשרים למישהו השיחה מתחילה בשלום קודם כל."

נייל: "שלום."

לואי: "אז מה קרה הפעם,חבר.הייתי באמצע משהו."

נייל: "טוב זה לא מעניין אותי-?"

לואי: "הו,אני שמח שאתה שואל."

נייל: "אני לא."

לואי: "אז אני בדיוק באתי להתקשר להארי,כי אתה יודע,הוא נחת ואתה יודע איך אני יודע את זה?"

נייל: "לא אכפת לי."

לואי: "אני שמח על התעניינות,חברי הטוב נייל.אני יודע את זה כי הארי אמר לי שהוא יתקשר אלי ישר כשהוא נוחת."

נייל: "אתם מגעילים אותי."

לואי: "אז אני באתי להתקשר להארי.אבל אתה יודע למה לא עשיתי את זה?"

נייל: "א-"

לואי: "לא עשיתי את זה כי אמא שלי קראה לי ללמטה,ואתה יודע מה היא אמרה לי לעשות?"

נייל: "שתסתום את הפה-"

לואי: "היא אמרה לי שאני צריך לאכול את הברוסקיטות שלה כי נייל לא ראוי להם כרגע."

נייל: "אני הייתי צריך-."

לואי: "אבל כולנו יודעים שאני אוכל אוכל בריא,שלא כמו ברוסקיטות אז אני סירבתי בנימוס."

נייל: "זה מה זה לא מעניין אות-"

לואי: "ובגלל שלוטי חושבת שהיא שמנה בגלל משהו שיש מצב שאמרתי היא לא הסכימה לאכול אותם גם."

נייל: "תגיע לפואנטה בבקשה."

לואי: "אז הייתי צריך לזרוק אותם לחתולים בחוץ מבלי שאמא שלי תראה,אבל בגלל שאני כל כך חכם אני זרקתי אותם מחוץ לדלת שלנו ועכשיו יש מחוץ לבית שלנו משהו כמו עשרים חתולים."

נייל: "כמה ברוסקיטות היא כבר הכינה?"

לואי: "מלא...בקיצור,בייתי צריך להעיף את החתולות האלה מהבית שלנו ויכול להיות שעשיתי את זה בדרך לא הכי נחמדה ועכשיו כולי שריטות של חתולים."