It started with a selfie (Larry stylinson)

Chapter 33

כותרת: "האחד שבו שקארה עושה את המחקר שלה."

סצנה 15: "בפנים/סופר/יום

הארי מחכה לתשובה אבל לואי פשוט נשאר שקט,הוא נראה מוסח מהזיכרון שבא לו לראש

הארי: "היי,אתה שם?"

לואי: "סליחה,אני רק-"

הארי: "זה בסדר,אני בדרך כלל איטי בבוקר גם."

לואי: "לא,אני פשוט נזכרתי במשהו,אני צריך ללכת." (מסתובב כדי לעזוב) "נראה אותך."

הארי: "ברצינות?"

לואי: (מסתובב כדי להסתכל על הארי) "אני ממש צריך ללכת." (ממשיך את ההליכה שלו לדלת היציאה)

הארי: (ממהר כדי להשיג אותו) "היי!אתה צוחק עלי?"

לואי: "לא,למה?אני רק...צריך ללכת."

הארי: למה?אתה עוד פעם בורח ממני?מבלי שאני אדע את הסיבה?"

לואי: "אני מצטער." (נאנח) "זה...קשה להסביר."

הארי: "אתה יכול לנסות?"

לואי: "אני...אני לא יודע מה להגיד."

הארי: "זה משהו שאמרתי?כל מה שאני זוכרת זה שאני שאלתי אותך לאכול איתי ארוחת בוקר."

לואי: "אני כבר אמרתי שאני לא יכול."

הארי: (מתוסכל,נאנח) "זה בסדר,קווין.אני מוותר.נראה אותך בסביבה." (מסתובב והולך)

לואי: (נראה עצוב לראות את הארי הולך ממנו,מגרד את מצחו ולוקח נשימה עמוקה) "הארי." (הארי לא שומע אז לואי מרים את קולו) "היי!"

הארי: (מפסיק ללכת,מסתובב) "אתה מדבר אלי?"

לואי: "כן." (מתקרב להארי) "יכול להיות שיש לי זמן לכוס קפה אם אתה עדיין רוצה."

הארי: (מחייך) "אני לא בטוח יותר."

לואי: (מסתכל על הקרקע) "בסדר." (מוריד את פניו,מזייף חיוך) "אולי יום אחר."

הארי: "אלוהים...אתה לא הולך אפילו לנסות לשכנע אותי?"

לואי: (מחייך) "בבקשה?"

הארי: "אמ...זה יכול לעבוד."

לואי: (ביישן,מחייך) "אתה קל."

הארי: "היי!"

לואי: "אני צוחק."

הארי: "אני הייתי נעלב אבל אתה די צודק." (הם צוחקים) "אני לא תמיד ככה,אבל יש לך משהו...שהופך אותי לסוג הקל."