It started with a selfie (Larry stylinson)

Chapter 79

לואי: "האחד שבו לואי ממשיך עם השקרים."

סצנה 151: בפנים/הבית של משפחת סוויפט/יום

קארה נכנסת לבית של טיילור ועולה לחדר שלה.היא מתפרצת לחדרה בזמן שטיילור נמצאת מול המראה ומסתכלת על עצמה.

קארה: (מתפרצת,צועקת) "תגידי לי את מפגרת?"

טיילור: (קופצת מבהלה) "מה לעזאזל,קארה!את יכולת להרוג אותי."

קארה: "את לא יכולה למות כל כך מהר."

טיילור: "מה את עושה כאן?"

קארה: "אני ידעתי שאין לך מוח אבל עד כדי כך?"

טיילור: "תסלחי לי?"

קארה: "איך התנהגת להארי ככה?"

טיילור: "הו."

קארה: "כן,הו."

טיילור: "אז הוא אמר לך?"

קארה: "מה חשבת שהוא התעלם מזה?"

טיילור: (מסתכלת על הריצפה) "לא חשבתי שאכפת לו."

קארה: "ברור שאכפת לו,את אחת החברות הכי טובות שלו."

טיילור: "אני יודעת אבל...הוא הבין כמה כלבה אני והוא לא מוכן לדבר איתי עכשיו."

קארה: "טוב,את ניסית לעשות משהו בקשר לזה?"

טיילור: "אני שלחתי לו מליון הודעות,התקשרתי אליו,לבית שלו,אפילו לאבא שלו!את יודעת עד כמה זה קשה לרמוז לדסמונד שהשיחה צריכה להסתיים?"

קארה: "כן...אני פעם אחת נשארתי איתו שעתיים על שיחה כשהוא דיבר איתי על הלמור שהוא רוצה לגדל."

טיילור: (באמת עצובה) "אני אפילו הלכתי אליו הביתה,הוא לא מוכן לדבר איתי."

קארה: "הוא ממש התאכזב ממך."

טיילור: (יושבת על המיטה,שמה את פניה בידיים שלה) "אני כל כך מפגרת."

קארה: "אני לא מאמינה שאת עשית את זה."

טיילור: "אני מניחה שכל כך קינאתי בו וראיתי איך הכל כל כך מסתדר לו עם הכל ופשוט...ההורים שלי כל הזמן מדברים עליו ואני רואה עד כמה שהם גאים בו כאילו הוא הילד שלהם." (העיניים שלה מתחילות להירטב) "את יודעת כמה זה קשה לנהל עם אמא שלי שיחה מבלי שהיא תצעק עלי,כמה זה קשה לנסות שההורים שלי ישימו לב עלי וישאלו מה איתי?זה...אף פעם לא קורה." (מסתכלת על הריצפה,בוכה) "וכל מה שאני שומעת זה עד כמה הארי מוצלח ומוכשר ועד כמה אני לא רזה או חכמה מספיק...ואני יודעת שזה לא תרוץ להתנהגות שלי אבל...לשמוע את זה במשך כמה שנים,קארה.זה כל כך קשה."

קארה: "אני יודעת טיי,אבל,הארי תמיד היה פה בשבילך,הוא תמיד ניסה לעזור לך,הוא תמיד היה פה בשבילך.אסור לך לשכוח לו את זה.הוא היחיד שדאג שתמיד תצליחי ותשמחי.מאז ומתמיד.הוא הבן אדם האחרון שאת צריכה להתנהג אליו ככה.זה לא מגיע לו היחס הזה."