It started with a selfie (Larry stylinson)

Chapter 43

כותרת: "האחד שבו בריון ישן חוזר."

סצנה 70: בחוץ/מרכז העיר סנט לוארנס/יום

לואי וטיילור יוצאים מסטארבקס עם המשקאות בידם.לואי נראה שמח אבל טיילור נראת מעוצבנת.

לואי: "למה את כל כך עצבנית פתאום?"

טיילור: "אני לא עצבנית."

לואי: "טוב,את נראת עצבנית."

טיילור: "טוב,אני לא."

לואי: "בסדר."

טיילור: "אלוהים,זה דוחה." (הולכת לפח אשפה וזורקת את המשקה שלה לתוכו) "הארי אפילו לא יכול להכין תה."

לואי: "המשקה שלי ממש טעים."

טיילור: "שלי לא.אני בטוחה שהוא עשה את זה בכוונה."

לואי: (מקמט את מצחו) "אני לא חושב שהוא עשה את זה בכוונה."

טיילור: (מתנפלת) "אתה לא מכיר אותו.בכלל."

לואי: "אני למעשה...טוב,את צודקת.אני לא מכיר אותו."

טיילור: "יש כמה דברים שאני יכולה להגיד לך עליו."

לואי: "איזה דברים?" (לואי עוצר כדי לקשור את השרוכים שלו)

נאט (23) בחור שמנמן הולך לכיוונם,הוא נראה ממש מופתע לראות את טיילור.

נאט: "טיילור?"

טיילור: "אלוהים." (מסתובבת) "ואתה?"

נאט: "אני לא מאמין שזאת את." (מתקרב אליה,מנסה לחבק אותה אבל היא עוצרת אותו)

טיילור: "היי!מה לעזאזל אתה עושה?"

נאט: (צוחק) "לא השתנת אפילו קצת.את לא מזהה אותי?בחייך,לא עבר כל כך הרבה זמן."

טיילור: (מקמט את מצחה,בוחנת את הפנים של נאט) "אלוהים אדירים."

נאט: "זה נאט,מצלצל בפעמון?"

טיילור: (בהלם,נגעלת) "נאט פירס?"

נאט: (מחייך) "כן.הרבה זמן לא התראינו,טיי-טיי."

לואי מסיים לקשור את שרוכיו וברגע שהוא שומע את שם הבחור.ההבעה שלו משתנה לגמרי והוא נעמד באיטיות,נראה לחוץ ומפוחד לעמור מולו.

טיילור: "אלוהים,אני בהלם."

נאט: (צוחק?) "גם אני." (מסתכל על לואי,שעדיין לא הסתובב אליהם) "ומי זה?"

לואי עוצם את עיניו וזיכרון מהעבר עובר בזכרונו.

פלאשבק 4: בפנים/השירותים של החטיבה/יום

שלוש ילדים סוחבים את נייל (12) לשירותים;אחד מהם זה נאט (14) הקפטן של קבוצת הכדורגל ו,כנראה,הילד הכי מקובל בבית ספר.

נייל: "לא צריך לדחוף אותי.אני יודע לאן אני אמור ללכת."

נאט: "שמישהו יסתום את הפה של השדון או שאני אעשה את זה."