It started with a selfie (Larry stylinson)

Chapter 62

כותרת: "האחד עם האמא של סטפן רודריגוז המרושעת."

סצנה 104: בחוץ/רחובות סנט לוארנס/יום

זה יום ממש שימשי בסנט לוארנס ואמה וקארה הולכות ברחוב של שוכנה ממש נחמדה.קארה צולעת כי יש לך רק נעל אחת ברגל כשהשניה נמצאת בידה והשיער של אמה מבולגן.

קארה: (מיוזעת) "אנחנו יכולות בבקשה לעצור?"

אמה: "עוד קצת,אנחנו נעצור כשניתרחק טיפה מהנוצרים האלה."

קארה: (מתבכיינת) "הרגליים שלי הורגות אותי!"

אמה: "אלוהים,את כזאת דראמה קווין."

קארה: "קל להגיד את זה כשאת לא זאת שנשברה לה הנעל."

אמה: "אני זאת שנפלה על השיחים ואת לא רואה אותי מתלוננת לגבי זה."

קארה: "אני אמרתי לך שלטפס לא היה רעיון טוב." (יושבת באמצע המדרכה) "זהו זה.אני גמרתי."

אמה: (מתיישב לידה,נאנחת) "איזה יום קיצי מדהים,נכון?" (מסתובבת כדי להסתכל על קארה,שלא נראת משועשעת בכלל)

קארה: "את צוחקת עלי?"

אמה: "בחייך,תסתכלי על מזג האוויר,זה יום נפלא."

קארה: "לברוח מבית של כומר אחרי שלקחנו את הבתולים של הילד שלו זה לא בדיוק יום נפלא בשבילי."

אמה: "אנחנו הולכות לצחוק על זה בעוד כמה שעות." (מסתכלת סביב) "אנחנו רק צריכות למצוא דרך להגיע הביתה."

קארה: (ממוקדת על עקב הנעל שלה) "אני עדיין לא מאמינה שאת הרסת את הנעל עקב האהובה עליי!"

אמה: "אני מצטערת."

קארה: "את לא מתכוונת לזה!" (נאנחת) "אלה היו נעלי המלחמה שלי!"

אמה: "טוב,הם עזרו לנו להילחם."

קארה: "אלוהים!אני לא מאמינה עלייך."

אמה: "אני לא מאמינה שילד כנסייה לא הציע לנו ארוחת בוקר." (נאנחת) "אני מתה מרעב."

קארה: "אני אהרוג בשביל חתיכת בייקון."

אמה: "אנחנו צריכות להתגנב לאחד הבתים כדי לגנוב אוכל מהמטבח שלהם." (משתעלת) "לא שעשיתי את זה קודם או משהו."

קארה: "לא תודה."

אמה: "בטח כולם נסעו לחופשה באירופה או משהו,אף אחד לא ישים לב."

קארה: (מסתכלת בתוך התיק שלה,צינית) "זה פשוט מדהים!"

אמה: "בבקשה תגידי לי שמצאת שם אוכל."

קארה: "הטלפון שלי לא כאן!"

אמה: "הו."

קארה: "זה הפעם השלישית שאיבדתי את הטלפון שלי השנה." (נאנחת) "אני ברצינות חייבת להפסיק לשתות."