מצאתי אהבה ?

פרק 1

קמתי כמו תמיד בשש בבוקר היה נובמבר בחוץ הייתי קפואה . הרגשתי שאף אחד לא מבין אותי בגלל שאני היחידה במשפחה שיש לה שם מוזר, ג'ון שם גברי אבל אני אוהבת אותו . אח שלי אומר שבגלל השם הזה אני מפגרת כבר שנים, אבל כמו תמיד אמא אומרת להם שזה לא נכון ואם יתררגלו לשם הזה הוא לא יהיה מוזר, משהו שלא באמת קורה . התקלחתי, צחצחתי שניים ושטפתי פנים אבל כמו תמיד שקעתי במחשבות, שם אני מרגישה בנוח . שלא תבינו לא נכון אני לא ילדה חולמנית בכלל,
פשוט יש לי מחשבות עמוקות, שאפילו בחיבורים שהמורים מבקשים אני אכתוב על המחשבות שלי, המורים בשוק. אפילו עכשיו המחשבות לא מפסיקות להתרוצץ לי בראש. יצאתי מהמקלחת והסתכלתי על השעון,ראיתי שכבר 07:55 לא יאמן איך עובר הזמן כשאני חושבת לעצמי. הלכתי לשולחן לאכול ארוחת בוקר ישבתי במקום שלי וקראתי ספר 'אל קו ההתחלה' זה ספר מהמם,אתמול התחלתי לקרוא אותו ואני כבר בפרק עשר. אמא אמרה לי משהו אבל לא שמתי לב לזה " את יכולה להביא לי את התיק שלך ?" "ג'ון" לא שמתי לב, הייתי שקועה בספר וברגע אחד ראיתי את עצמי עם עיניים פקוחות יותר ממה שהיו עם היד בתנוחה שהייתה לי מקודם כשקראתי את הספר אבל הספר לא היה שם. " את יכולה סוף סוף להביא לי את התיק שלך" צעקה אמא והדבר היחידי שעניתי זה " מה " בקול חלש "התיק שלך, אני רוצה לשים לך שם אוכל לבוקר " אמרה עצבנית אמרתי לה בסדר והלכתי להביא את התיק . כשחזרתי אח שלי ג'וש שאל שוב למה אמא ואבא החליטו לקרוא לי ג'ון " זה שם לגבר לא יכולתם לקרוא לה בשם נורמאלי ?!" אתם מבינים יש לי משפחה מוזרה מאוד ! לאמא שלי קוראים ג'וליט ולאבא שלי ג'ונתן אז הם החליטו שלהילדים היו גם שמות שמתחילים ב ג' כמו ג'וש וג'ון. הורדתי את הראש למטה, אני לא אוהבת שאחרים לא אוהבים את השם שלי הוא יפה לדעתי מאוד וצריכים להתרגל אליו "אתה יודע למה אז למה אתה שואל כל פעם מחדש?!" 'למה אתה לא אומר שרציתם עוד בן והחלטתם לקרוא לו ג'ון ובמקום זה יצא לכם בת ?!' אמרתי לעצמי והרמתי את הראש . והתחלתי לאכול היא הכינה פנקייקים, זה היה טעים . כשסיימתי קמתי מהשולחן והלכתי להשים נעלים הסתכלתי שוב כל השעון ושעה הייתה 7:40 אבא לקחת אותי ואת ג'וש לבית הספר אבל תנחשו מה לא בית ספר רגיל בית ספר יוקרתי שמתגאה בגביעים שנבחרת הכדורסל מביאה להם מה שהופך אותו ל"יוקרתי". חבורת המקובלים של בית בספר ישבה במקום הרגיל שלה על הספסלים שקרובים לכניסה של בית הספר , משווצים בבגדים שלהם וצוחקים על כל מיני ילדים שעוברים . אף פעם לא הבנתי למה כל כך הרבה ילדים מנסים להיכנס לחבורה, הזאת הם סתם מלייאנים מפונקים, לפני כמה חודשים התחיל בית ספר ואני בכיתה י' ורוב הילדים שבחבורה הזאת מהשכבה שלי ויש עוד כמה מכיתות יותר גבוהות ואיכשהו הם עדיים מתנהגים כמו ילדים בני 7 . אבל הכי גרוע מהם היה דרק, הילד הכי מקובל שיש מכל החבורה הזאת הוא איתי במתמטיקה . לא יאמן איך מכל הטימטום שיש לו דווקא המטמטיקה הוא חזק, הוא איתי בהקבצה א' . היום נגמר ולא ממש קראו דברים חדשים , שוב במורה דיברה או יותר נכון נאמה על המגמות שלנו וכמה שצריך להשקיע בהן ושוב במפונקים(המקובלים) הציקו לכל העולם ואישתו ושוב קיבלתי ציון גבוהה יותר מ80 במבחן, הכל רגיל .
חזרתי הביתה ועליתי ישר לחדר והלניח את התיק ולהחליף חולצה .אמא קראה לי לאכול ארוחת צהרים אבא סיפר מה קרה לו היום בעבודה ואני שקעתי במחשבות שלי ואז חזרתי לשיחה שלהם "אוי ג'וני" אמא אמרה בזמן שהיא צוחקת "קוראים לו יונתן למה אתם חייבים לקרוא לו ג'ונתן או ג'וני ?" שאלתי " אני קרוא על שם סבא שלי ג'ונתן כהן זה למה " לסבא קראו יונתן אז בסדר. הנהנתי לחיוב והמשכנו לאכול . לאט לאט ירד הערב מבלי ששמתי לב , דפקו בדלק "פתוח" אמרתי וג'וש פתח את הדלת
" היית שקטה היום"
"אני תמיד שקטה" " שמעתי שיש את מסיבת האביב לשכבת שלך אולי תלכי ותכירי חברות ?"
"לא ! אין לי שום סיבה ללכת לשם, מה שחסר לי זה להכיר שם חברים ואז הם יתקעו לי סכין בגב "
"זה לא חייב להיות ככה! הם יכולים לשנות אותך לטובה!! את גם יודעת את זה נכון!? אנשים משנים אנשים!"
באותו רגע נפל לי האסימון "מניאק" אמרתי בלחש מנסה כמה שיותר שהדמעות לא יפלו אז לא הצליח, נפלה דמעה
"מ-מה?" שאל מגמגם
"מניאק " אמרתי בקול רם והדמעות נפלו
" אתה לא אוהב אותי ככה נכון? כמו שאני, אז אתה רוצה לשנות אותי! "
" זה ממש לא נכון אנ-"
" זה הכי נכון שיש! " אמרתי באמצע דבריו
" אתה רוצה לשנות אותי ובגלל ז... " נפל אסימון נוסף ובקול רועד אמרתי
" בגלל זה אתה לא מביא לכאן את החברים שלך, ואת החברה שלך כדי שלא תצטרך להתבייש באחותך נכון?! " אמרתי ולאט לאט הקול התחזק כשאמרתי את דברי אל ג'וש . הוא שתק לא אמר מילה ואני המשכתי והוצאתי הכל!
" אפילו ל-ל-ליד ה-הורים שלנו אתה מתבייש בי! אפילו ליד המש... המשפחה שלך "
"ג'ון זה ממש אבל ממש לא נכון " הוא אמר
" באמת? אז למה כשאנחנו ליד אמא ואבא אתה מתנהג כאילו אני האדם האחרון שאכפת לך ממנו, וכשאחנו מדברים לבד אז אתה מתנהג כאילו אני הבנאדם שהכי אכפת לך ממנו?"
" אנ.. אנ.. אנ..." הוא גמגם ואז אמר בקול
"את באמת חשובה לי את קטנה ממני בשנתיים ואת אחותי, את תמיד תהיי חשובה בשבילי! אכפת לי ממך!"
" לא ג'וש ממש לא אכפת לך! " לקחתי את הג'קט מעור שלי ואתן הטלפון והאוזניות ויצאתי מהחדר הוא הלך אחרי ובאתי לצאת מהדלת "לאן את הולכת בשעה כזאת? " שאלה אמא
"אני הולכת להוציא את הכלב" אמרתי וטרקתי את הדלת מעצבים " איזה כלב בראש שלה? אין לנו כלב" אמרה אמא מסתכלת על אבא
"זה מה שהיא אומרת כשהיא רוצה להיות לבד" ג'וש אמר נשארתי כמה דקות ליד הכניסה של הבית כדי לשמוע מה ג'וש יאמר לאמא ואבא ורצתי משם היה קר החורף הפעם יותר קר משנה שעברה. רצתי בכל הכוח למקום שלי לא רציתי לראות אף אחד אחרי זה.

אז ככה הסתיים הפרק הראשון של הספר הראשון שלי
מקווה שאהבתם❤