מצאתי אהבה ?

פרק 27

"כמו ששמת לב אמא שלי לא פה, היא כל הזמן מחוץ לבית. לפעמים היא בבקרים פה אך לא יותר מי זה. אז אני דואג לאמילי, שיהיה לך הכל או לפחות אני מנסה. את בטח שואלת את עצמך
'אבל מה אם אבא שלו ?'
'איך זה שאבא שלא לא כאן' משהו כזה אז אני אגיד לך. כשהייתי בן 7 אבא שלי נפטר מסרטן, אמילי הייתה בת פחות משנה אז, כשהוא נפטר אמא בשנתיים הראשונות אחרי מותו הייתה שבר כלי, אבא שלי היה האהבה הכי גדולה שלה טאני יודע שזה קיצ'י בטירוף ואני יודע שזה נשמע כמו סיפור אהבה מתוך סרט אבל זה האמת, אמא שלי בהתחלה הייתה עם החבר הכי טוב של אבא שלי, ריאן , אבל אמא שלי התאהבה באבא שלי בסוף והם התחתנו והולידו אותי ואת אחותי" הוא הזיז אותי ממנו, קם ונעמד מול החלון
"לאבא שלי קראו מייקל, מייקל שרווד, אמא שלי היא רון. אחרי שאבא שלי מת, היא שינתה את השם שלנו לשם שלה, כדי שפחות יכאב אבל זה לא עזר. בטח את חושבת שאני אומלל, יתום מצד אחד, ילד לאם חד הורית. עכשיו כשסיפרתי לך את זה, את תהיי איתי מתוך רחמים" הוא המשיך, שמעתי את ליבו זועק, זועק לעזרה, לרוגע, לחום ואהבה
"אני ממש לא חושבת שאתה כזה" אמרתי תקדמת אליו
"אתה סיפרת לי משהו שלא כל אחד ספר, את העבר, העבר שיכול להיות הדבר הכי כואב, הכי רע והכי פגיע. אולי אבא שלי לא נפטר אבל המשפחה שלי היא לא ממש משפחה. ההורים שלי, הם כל הזמן מחוץ לבית, עובדים כמו משוגעים בשביל לפרנס את המשפחה,עושים הכל בשביל שיהיה הכל אבל יהיה דבר אחד שהם לא יוכלו לקנות אותו וזה חום אמיתי של משפחה." ליבי יצא אליו
"יש הרבה שמועות שאבא שלי בוגד באמא שלי ובגלל זה הוא בקושי מתראה איתנו, מהבושה ולומר את האמת, לא אכפת לי מה שהם אומרים או חושבים כי אני יודעת מה טוב לי" חיבקתי אותו מאחורה
"לכל אחד יש משהו רע שאומרים עליו או על משפחתו, לכל אחד יש משהו רע שקרה במשפחה אתה לא היחיד ובאמת שאין צורך ברחמים אני אוהבת אותך כמו שאתה" אמרתי, הוא הסתובב אלי, הסתכל עלי במבט לא ברור וראשו נפל על כתפי. הזזתי אותו מכתפי והוא נתן בי מבט לא ידוע
"בוא"תפסתי בידו
"אנחנו רצים" אמרתי
"מה ?"הוא לא הבין, התחלתי לרוץ והוא אחרי, ירדנו במדרגות ונעצרנו
"אמא" אמר דרך
"היי, את ג'ון נכון ?" שאלה אותי ישר והנהנתי
"הוא מדבר עליך הרבה, את לא מבינה כמה כל היום הוא במונולוגים עם עצמו
'אולי אני אתקשר לג'ון ?'
'אולי אני אלך אליה ?'
'אולי אני -"
"אמאאא" קטע אותה בכעס והיא צחקקה
"אכלתם ?" שאלה הנהנו לשלילה
"אתם הולכים לאן שהוא ?" והנהנו לחיוב, הוא נישק את אימו בלחי, תפס בידי והתחלנו לרוץ
"רגע אבל עוד לא אכלתם" שמענו אותה צועקת אך לא התיחסנו. היה קריר, קור מציק כזה אבל זה לא הפריע גם לא כל האנשים שצעקו עלינו שאנחנו משוגעים ואיכשהו גם דרק ידע לאן אני רוצה שנלך, למקום שמסתבר לי שהכל התחיל. עברנו סימטאות חשוכות, דרכים ארוכות עד שהגענו אליו.
המדרגות, כמה מדרגות עלינו ולשנייה לא הפסקנו, הידיים היו משולבות ולא זזו אחת מהשנייה. הגענו לקומה מתנשפים מרוב ריצה ושם ידינו נפרדו
"אנחנו כאן" דרק צעק
"בניין 13 " אמרתי לו
"תצעקי, זה יעשה לך טוב" הוא אמר וזה מה שעשיתי, צעקתי, צעקתי כמו שלא צעקתי בחיים והמתקפת צוחק של שנינו החלה. הסתכלתי עליו ולא הפסקתי כי לא הצלחתי 'העיניים שלו זה משהו שאני לא מצליחה להבין הן כאלה שחורותוז הדבר הכי יפה שראיתי, הן נוצצות כמו שתי יהלומים' חשבתי
"בואי" הוא אחז בידי ולקח אותי למקום הכי קרוב לקצה של הבניין. ישבתי באיזה מקום ודרק ישב מאחורי, הוא חיבק אותי מאחור תוך כדי ישיבה
"את יודעת, כשראיתי אותך פעם ראשונה היית לי כזאת שונה ומאז ועד עכשיו את לא יוצאת לי מהראש" הוא שפך את הלב שלו
"את האמת שבהתחלה עם כל מה שחשבתי עליך, על כמה שאתה נראה כמו אחד שהוא סתם כמו כל שאר הילדים שהיית יושב לידיהם היה את המבט שלך בראש שלי, המבט משיעור מתמטיקה נראה לי" אמרתי והתחלנו לצחוק
"כנראה שנועדנו להיות ביחד" אמר בחיוך. הסתכלנו ביחד על עיר האורות, העיר שלנו שבה אנחנו כמו שאנחנו בלי להשתנות ובלי שירצו לשנות אותנו כי אנחנו בסדר כמו שאנחנו.שיחקתי בטבעת שבייתה לי על האצבע שביד שמאל,דרק תפס את ידי וראה את הטבעת
"גם שלי נמצאת עלי כל הזמן" אמר
"כל הזמן? אתמול הבאת לי אותן" אמאתי מצחקקת
"הבנת את מה שאמרתי" אמר ושנינו צחקנו. הוא תפס את ידי ונישק את המקום שבו הטבעת הייתה
"את כמו אישתי" והרגשתי את לחיי להוטות. לקחתי את היד השמאלית שלו וקירבתי אותה קרוב ללב שלי
"ואתה הבעל שלי" הסתובבתי אליו, שפתיו נצמדו לנשיקה מרגשת וכשהתנתקנו הוא חיבק אותי חזק
"אני תמיד אשמור עליך" לחש לי באוזן
"ואני תמיד אשמור עליך" אמרתי וחיזקתי את חיבוקי בו

אז שמתי לב שאין כל כך הרבה קוראים יש כמה בודדים או בודדות וחשוב לי להגיד תודה על זה שאתם/ן קוראים עדיין ואם יש בכם/ן איזה מחשבה שפה הספר יתקע או שיפסיק אז זה לא נכון, אני אמשיך לכתוב אותו עד הסוף ואם תוכלו לכתוב לי מה אתם/ן חושבים/ות אני אשמח מאוד

אז..
מקווה שנהנתם
אוהבת 😍