מצאתי אהבה ?

פרק 22

היום הרביעי, מסלול אחרון סוף סוף. הטיול הזה קשה, סתם חשבתי שהוא קל בגלל שאמרו שיש רק 4 מסלולים ב5 ימים אבל זה לא נכון. כל מסלול יותר קשה מהשני. הרגלים שלי כבר כואבות למרות שאני רגילה ללכת הרבה. למזלי דרק פה איתי, הוא תמיד עוזר לי ותמיד שם בשבילי. ואתמול זה הראה לי את כמות האהבה שלו כלפי. הוא סיפר לי אחד מהסודות הגדולים שלו וגם הגן עלי מפני ליאן במשך כל היום אתמול, אני שמחה שהוא לידי וכשאני חושבת על זה, כל יום כשאני לידו זה יום שהופך למושלם
"תלמידים שימו לב" המדריך עצר אותנו
"עוד כמה מטרים אנחנו נרד במדרגות כאלה שהטבע יצר" התחיל לדבר שוב כמו תמיד
"יש פה בערך 957 מדרגות ואחריהן יש את הנחל עם המים הכי קרים שיש" המשיך והתחיל ללכת. ירדנו רק חצי מהמדרגות ולמרות שאנחנו יורדים לאותו נחל, זה עדיין כואב, תמיד חשבתי שלרדת למטה זה פחות כואב אבל הטיול הזה מוכיח שטעיתי, בענק. המשכנו לרד עוד מדרגה ועוד מדרגה, האי כוחות שהיו לי גברו עלי הטיול הזה קשה משחשבתי ומבלי ששמתי לב, נעלי כבר היו רטובות 'סוף סוף אנחנו כאן' אמרתי לעצמי באושר אבל עדיין המשכנו ללכת כהרגלנו מהטיול הזה 
"איי" צעקתי בכאב
"מה קרה ?" דרק ישר התייצב מולי
"נתקלתי באבן עם הרגל" אמרתי מסתכלת על רגלי שכאבה מאוד ברגעים אלו
"עוד קצת הרי המסלול של היום זה ללכת בנחל ואנחנו כבר מזמן במים אז זה עוד מעט יסתיים" אמר מנסה לעודד אותי ואני הנהנתי. הגענו לנחל סוף סוף אחרי כמה שעות של הליכה, ישבתי על איזה אבן שהיה קרובה לנחל, לקחתי מקל ארוך ונתתי מכות קלות עם המקל על פני המים מה שיצר מין בועות כאלו
"ג'וני" מאי אמרה כאשר הייתה מאחורי
"אני מצטערת" אמרה וישר הפילה אותי למים
"מאי" עשיתי מבט כועס, המכנס, הנעלים, הגרבים וחצי מהחולצה שלי היו רטובים. מאי נכנסה אחרי למים בקפיצה. הסתכלתי על דרק שהיה מחוץ למים, הוא חייך אלי ואני אליו בחזרה ושנייה אחרי הוא היה בתוך המים איתי. מאי ובן החזיקו ידיים וקפצו ביחד. דניאל שכבר היה בתוך המים קרא למדיסון והיא עדיין לא רצתה להכנס
"מדי" קראתי אליה והשפרצתי לה מים אל תוך הפנים. הסתכלתי על מאי ובן ואחר כך על דרק ודניאל וכולנו ידענו מה לעשות
"עכשיו" דניאל צעק והתחלנו להשפריץ והרבה על מדי
"אתם"צעקה אלינו מדיסון ורצה אלינו, התחלנו לרצות עד שהיא תפסה את דניאל
"זה לא יפה, ככה לא עושים לחברה שלך" אמרה כאשר היא מכה אותו
"חברה שלך ?" צעקה מאי
"אנחנו כבר מזמן ביחד" אמר דניאל
"כן, טוב שנזכרת מאיוש" חיזקה את דבריו
"בטוח שאתם ביחד ?" בן שאל
"בטח שבטוח" אמר דניאל ונישק את מדיסון
"אל תעשה דברים כאלה בלי להגיד לי" אמרה מרביצה לו שוב
"הייתי בטוחה שהוא מחזר אחרייך כל הזמן" אמרתי
"לא זה פשוט שהמערכת היחסים שלנו טיפה שונה" אמר דניאל כאשר מדיסון הפסיקה להרביץ לו. אחרי כמה זמן שהיינו בנחל נתחלנו להמשיך את המסלול, בשלב מסויים שמתי לב למשהו, המסלול שירדו אל הנחל איתו, הוא אותו מסלול שממנו אנחנו אמורים לעלות. כל המדרגות שירדנו בהן וכל האבנים הגדולות שהלכנו עליהן, אנחנו הולכים לעלות את הכל מחדש. התחלנו לעלות את כל ה 957 מדרגות. בהתחלה לא היה קשה בכלל אבל אחרי בערך 40 מדרגות כבר הרגשתי את הקושי, המעקה שהיה לצד המדרגות עזר לכל אחד ואחד שעלה את אותן המתרגות
"ג'וני את בסדר ?" מאי קראה אלי, הסתובבתי אליה, חייכתי והמשכתי לעלות את המתרגות. ידי השמאלית התחילה להזיע, אחזתי במעקה גם בידיי השמאלית אך גם היא הזיע ובשבריר שנייה שתי ידיי החליקו מהמעקה מה שגרם לי ליפול אחורה וידי הימנית נשרטה
"ג'ון" שמעתי את קולו של דרק קורא אלי
"את בסדר ?"  שאתה בדאגה
"כן" עניתי לו מנקה את בגדי
"ג'וני, היד שלך" אמרה מאי והצביעה על ידי השמאלית
"זה כלום" אמרתי
"זה לא כלום אני הולכת לקרוא לפרמדיק" אמרה מדי. כשחזרה היא באה עם הפרמדיק
"בואי נעזור לך לנקות את זה" אמר הפרמדיק כשראה את הפצע שבידי. אחרי שהוא חיטא את הפצע והמשכנו במסלול, אני מודה שבזמן שהפרמדיק חיטא לי את הפצע, היה לי זמן סוף סוף לשבת והרגליים שלי הפסיקו לכאוב אבל ההצגה חייבת להמשך כמו שאומרים והייתי צריכה להמשיך לעלות את כל אותן 957 מדרגות. אחרי כמה זמן ראיתי את הסוף של המדרגות, הקלה פשוט הקלה. המדריך עצר בשביל שכל התלמידים היו לידו, בנתיים שתינו מים ואכלנו קצת ואחרי שכולם היו לידו המדריך המשיך ללכת.  לאט לאט שמתי לב שהדרך שבא אנחנו הולכים זו לא אותה הדרך שהלכנו בה מקודם, היא שונה כזאת. מדי פעם המדריך עצר אותנו כדי שכל התלמידים היו ביחד וגם בשביל להסביר לנו על כל מיני פרחים שהיו בדרך, את כמה מהתלמידים זה לא עניין אבל אותי, אותי זה מאוד מאוד מאוד עניין. מסתבר שיש מלא סוגים של פרחים שלא הכרתי, הפרח שהכי אהבתי היה פרח שהיו בו שלושה צבעים לבן, שחור ומין סגלגל כזה. עלי הכותרת היו שונים, מיוחדים כאלו והריח שלו היה מתקתק. בשלב מסויים לא יכולתי יותר ופשוט התישבתי על אחת האבנים שהיו שם
"נמאס לך ?" שמעתי את דרק
"כן, מאוד" עניתי
"רק בגלל שאני חמוד, אני ישאר איתך" אמר מחייך
"רק בגלל זה ?" שאלתי בממזרות
"בגלל זה ובכלל שאני לא רוצה שתהיי לבד" אמר ושמעתי כינות בדבריו
"איך היד שלך ?" שאל
"יותר טוב, מקודם היא כאבה ממש אבל עכשיו הכל מעולה" עניתי על שאלתו
"נשארנו לבד" פתאום אמר
"אתה צודק" אמרתי מתסכלת מסביבי, דרק קם ממקומו
"בואי, מגיע לנו להיות קצת ביחד" אמר והושיט אלי את ידו. הסתכלתי על ידו ואז על עיניו שנצצו באור השמש, קמתי ממקומי ואחזתי בידו. הסתכלנו אחד על השנייה ושנייה אחרי לא היה אפשר שלא לצחוק והתחלנו להתקדם. עצרתי את דרק לרגע לקחתי ענף שהיה זרוק בדרך והמשכנו ללכת, כאשר אנחנו אוחזים יד ביד.
אחרי כמה שעות של הליכה מרובה הגענו לאכסניות
"ג'וני, את רוצה לבוא לאכול ?" שאלה אותי מאי מחוץ לבקתה
"לא, אני לא רעבה אבל תודה בכל מקרה" עניתי
"אוקי.." אמרה ושמעתי את צעדיה הולכים ומתרחקים. שכבתי כל מטתי ועיני התחילו להסגר לאט לאט, הייתי עייפה מכל היום הזה ובשנייה אחת נרדמתי.
הרגשתיכאילו מישהו משחק בשיערי, פקחתי את עיני וראיתי את דרק מולי
"מה אתה עושה כאן ?, מה השעה?" שאלתי
"השעה 10, ראיתי שלא באת לארוחת ערב ודאגתי לך" אמר עדיין משחק בשיערי
"לא הייתי רעבה" אמרתי קמה למצב ישיבה לידו
"אתה נראה נורא" אמרתי מסתכלת עליו
"נורא ?" שאל לא מבין
"לא נורא בקטע כזה זה פשוט שאתה נראה עייף מאוד" אמרתי מסתכלת לתוך עיניו
"אני באמת עייף" אמר מסתכל עלי בעינים האלה שלו
"אני ילך לבקתה שלי לישון" דרק אמר אמר קם ממקומו והתחיל ללכת
"חכה" קראתי אליו
"בוא נישן ביחד" אמרתי קמה אליו, תופסת את ידו
"מה ?" שאל לא מבין
"בוא נישן ביחד, הבקתה שלך ממש רחוקה מהבקתה שלי וגם נראה שאין לך כוח לזוז" עניתי
"צודקת, הבקתה של בן קרובה לבקתה שלך, אני אלך להביא פיג'מה ונלך לישון" אמר יוצא מהבקתה. כשחזר כבר היה לבוש בפיג'מה ובגדיו היו בידו
"בוא" אמרתי לו מסמנת איפה שהוא ישכב. דרק התקרב אלי ונשכב על ידי. הסתכלנו בעינים אחד של השנייה כמו תמיד, לא היה צריך מילים. מבלי ששמתי לב דרק חיבק אותי וקירב אותי אליו, הרגשתי את חום גופו בלילה הקפוא שהיה בחוץ, חיבקתי אותו חזרה וכך נרדמנו.

אחרי הרבה זמן העלתי פרק, אני יודעת נכון שזה החופש הגדול אבל אני עובדת בחוף אז אין לי כל כך הרבה זמן פנוי אבל מבטיחה לכל הקוראים שלי
אני לא יפסיק לכתוב עד שהספר יסתיים

אז מקווה שנהנתם

אוהבת ❤