מצאתי אהבה ?

פרק 2

הלכתי לביניין 7 הנטוש זה המקום שלי, אני הולכת אל הגג ויושבת שם מסתכלת על העיר וחושבת. אין שם חומה או מעקה או משהו כזה אז אני יכולה לראות את עיר האורות טוב לפחות ככה אני קוראת לעיר שלי כשיורד הלילה. הסתכלתי קצת יותר גבוה לבניין 13 תמיד רציתי לעלות אליו אבל אף פעם לא היה לי אומץ. אבל באותו רגע העזרתי אומץ, לא ידעתי מאיפה הוא הגיע אבל הוא בא כל מה שרציתי זה לעלות לשם וירדתי מבניין 7 ועליתי ל בניין 13 , עמדתי ליד הדלת הסתכלתי אליה ופשוט פתחתי אותה הלכתי קדימה וראיתי את כל העיר אפילו עוד כמה מקומות שהיה שם רק אורות זה היה מושלם! שמחתי לזה שעליתי לשם. הלכתי לקיר שמאחוריה יש את הדלת יציאה ונשכבתי שם הייתה סכחה שם ואני ישבתי מתחתיה, פתאום התחיל לרדת גשם, אני אוהבת גשם ואת החורף בכללי. שלחתי יד לגשם והרגשתי איך הטיפות הקטנות לאט לאט הופחות לגדולות יותר ותזקות יותר, המכנס שלי נרטב אבל זה לא הפריע לי, אהבתי את זה.

נקודת מבט דרק :

"אז הולכים למגרש?" דניאל שאל אותנו "ברור שהולכים רק איפה בן?" שאלתי את דניאל
"הוא עוד מעט בא" דניאל אמר וחיכינו לבן בתחנת האוטובוס . אחרי 20 דקות בן הגיע עם כדור "איפה המשאף שלך?" שאלתי את בן
"אה... שכחתי אותו בבית, אבל אל תדאג לי מזמן לא היה לי התקף" הוא אמר והלכנו לכיוון המגרש לאט לאט בן התחיל ללכת באיטיות מאחורינו שאלתי אותו אם הכל בסדר והוא אמר לי שכן אחרי 5 דקות שמעתי קול כאילו מישהו נופל, זה היה בן. "בן" צעקנו ורצנו אליו הוא התנשף בחוזקה לא היה לו אוויר ואת המשאף הוא שכח בבית , דניאל התקשר למגן דויד אדום והזמין אמבולנס ובנתיים אני החזקתי לו את היד חזק . אחרי כמה דקות ספורות האמבולנס הגיע, הם הכניסו את בן לאמבולנס ואני אחרי כמה דקות של הלם מצאתי את עצמי ליד בן בתוך האמבולנס שנוסע כמה שיותר מהר לבית החולים . אחרי כמה זמן אמא של בן הגיעה, היא מאוד פחדה על הבן שלה כשהרופא יצא מהחדר הבדיקות, הרופא שבדק אותו אמר שבן צריך להתאשפז לכמה ימים ואחרי האישפוז הוא יהיה כמו חדש. הרופא התחיל ללכת ורצתי אחריו "אתה יכול להביא לי משאף?" שאלתי אותו "בשביל מה אתה רוצה?" אל הרופא
"בן, לפעמים שוכח את המשאף שלו כמו היום ולמרות שזה קורה לעיתים רחוקות אני עדיין מפחד, אז אני רוצה שיהיה אצלי משאף כשהוא ישכח אותו ויהיה לו התקף אז יהיה לי משאף" "אוקי אני אביא לך " הרופא אמר לי והלך להביא לי את המשאפים "יש כאן 3 תשמור עליהם" הוא אמר ועשיתי כן עם הראש והלכתי מבית החולים. אחרי כמה דקות נפלתי על הספסל שהיה בדרך ונזכרתי בהכול, הייתי בהלם ממה שקרה, בחיים לא ראיתי התקף כזה . אמרתי לעצמי אמא שלי התקשרה
" הלו" אמרתי "הלו דרק, איפה אתה? שמעתי שהיה לבן התקף אסטמה הכל בסדר איתו ? אתה בסדר?" היא שאלה
"בן בסדר אמא וגם אני "
"אז תבוא הביתה אני דואגת מאוד " היא אמרה
"אמא אני רוצה להיות קצת לבד, אני עוד קצת בהלם ממה שקרה, אני אחזור יותר מאוחר הביתה" אמרתי
"אוקי" היא אמרה וניתקתי .
תוך 10 דקות הליכה הגעתי לבניין 13, זה בניין נטוש שאני תמיד הולך אליו ויושב על הגג של הבניין ומסתכל על העיר .
עליתי למעלה במדרגות. בקצה המדרגות הייתה דלת אבל... היא פתוחה ? יצאתי החוצה, ירד גשם שלחתי את היד שלי לגשם והרגשתי איך הטיפות נופלות לי על היד, הסתכלתי לצד שמאל וראיתי מישהי .
היא ישבה מתחת לסחכה שהייתה מחוברת לקיר שמאחריו יש את הדלת ליציאה לעליית גג. היא לבשה ג'קט מעור שחור, חולצת גולף שחורה וג'ינס ככה גם היה לה צעיף בצבעים של אדום ושחור. היא סוג של שכבה על הקיר שהיה שם היא היסתכלה על העיר ואני עליה, היה לה שיער חום ועינים ירוקות או חומות לא היה אפשר לשים לב בגלל החושך והפנס שהיה ברחוב לא עזר. יכולתי להיכנס לעיניים שלה, היד שלה היית רטובה מהגשם בגלל שהיא שלחה אותה גם לכיוון הגשם וגם המכנס ובנעליים אבל ממה שנראה זה לא הפריעה לה. התקרבתי קצת אליה בשקט וראיתי שהיא שומעת מוזיקה, חייכתי חיוך קטן והלכתי . כשיצאתי מהבניין הפסיק הגשם, הסתכלתי לכיוון הגג ואיכשהו המלחתי לראות אותה יושבת ומסתכלת על העיר והמשכתי ללכת . כשהגעתי הביתה עליתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה ונזכרתי באותה ילדה שהייתה שם ועניין אותי לדעת מי זאת, היא נראתה מסתורית.
"איך היה בגג ? " אמא שלי נכנסה לחדר ושאלה אותי " איך את יודעת על הגג ?" שאלתי
"אני יודעת הכל" היא אמרה לי וחייכתי
"תלך להתקלח כולך רטוב ואחרי זה תלך לישון מחר יש בית ספר"
"אוקי אני הולך עכשיו להתקלח " אמרתי לה והיא הלכה, הורדתי חולצה ונכנסתי להתקלח . באמצע המקלחת שוב נזכרתי באותה ילדה אני לא יודע למה אבל היא לא יוצאת לי מהראש 'בטח אני ישכח ממנה מחר' אמרתי לעצמי בקול והנהנתי עם הראש וחזרתי לחפוף את השיער . סיימתי להתקלח, התלבשתי ובאתי לשכב על המיטה וראיתי שאמא שחליפה מצאים בזמן שהתקלחתי. חייכתי חיוך קטן, שמתי את הטלפון במטען, שכבתי על המיטה ומלא מחשבות התרוצצו לי בראש ואחרי כמה דקות קיבלתי הודעה מבן
' התעוררתי סוף סוף, אמא שלי שהייתה איתי כל הזמן הזה אז... תודה אחי ' ראיתי את ההודעה וחייכתי, הוא אף פעם לא ידע לנסח הודעה נורמאלית ' בכיף אחי בשביל מה יש חברים טובים ' שלחתי בחזרה והנחתי שוב את הטלפון על השולחן, הסתכלתי במשך כמה זמן בתקרה ולאט לאט נרדמתי.