מצאתי אהבה ?

פרק 8

השעה הייתה 7:50 והייתי כבר בבית הספר עם התלבושת החדשה שדווקא די אהבתי, הוצאתי את הספרים מהלוקר והלכתי במסדרון שלא היה מלא בתלמידים כמו בדרך כלל כדי להגיע לכיתתי.
"ג'ון כהן" שמעתי את קולו של דרק קורא אלי, הסתכלתי הצידה ובזווית העין ראיתי אותו יוצא מכיתתו והולך אחרי
"ג'ון.... חיכיתי שתתקשרי אתמול ושלשום, בעצם מיום חמישי.... למה לא התקשרת?" הוא שאל אותי
"כי לא רציתי" אמרתי בקרירות
"טוב..." הוא אמר
"תגידי את קרירה לכל החברים שלך ? זאת אומרת החברים שלך אוהבים את זה שאת ככה זאת אומרת שאת כזאת סגורה וכל זה וגם עם הקול העדין והחלש שלך ...  זאת אומרת יש לך קול יפה אבל הוא עדיין כזה, בטח כול החברים שלך כבר רגילים לזה כשאת מדברת איתם בטלפון וכל זה, זאת אומרת בגלל שיש לך קול עדיין וחלש החבר-"
"אין לי חברים" קטעתי אותו באמצע דבריו באודי מסתובבת אליו ומראה לו את רשימת אנשי הקשר שלי שמי שהיה בה אלו אמא, אבא, ג'וש ושרה שעובדת איתי
"מ-מה ?" דרק שאל בגמגום
"אין לי חברים...בכלל" אמרתי לו בקול ברור
"אין מצב... למה ?" הוא שאל מופתע
"חברים זאת סתם דרך של ילדים לדרוך עליך יותר ממה שהם עושים, הם לרגע איתך ומתיחסים אליך הכי יפה שיש ורגע שני הם תוקעים לך סכין בגב. הם פשוט צבועים ואני לא רוצה להיות עם מישהו צבוע" אמרתי בבאת אחת הסתובבתי והשארתי את דרק שם מופתע. רוב ביום עבר לי מהר, כל פעם כשראיתי את דרק מיד הלכתי מהר, הייתי יכולה לראות דרך ההשתקפות לו דרך החלונות של הכיתות שהוא עומד במקומו רוצה לרוץ אחרי אך אינו יכול. התעוררתי ממחשבותי על מה שקרה היום עם דרק, חוץ מלדרק וג'וש לא סיפרתי לאף אחד מה מחשבותי על חברים וכל זה, דרק היה מופתע כשסיפרתי לו את זה. התעוררתי ממחשבותי והסתכלתי על השעון שהיה על הקיר בכיתה, השעה הייתה 2:15, מה שאומר שעוד 5 דקות צלצול. כשהפעמון צלצל כל התלמידים שבכיתתי יצאו במהירות שיא רק אני איטית במיוחד
"ג'ון" מורתי קראה לי
"גשי הנה" היא אמרה וסמנה לי עם היד לבוא אליה.
"תקשיבי ג'ון הציון שלך הפעם במבחן היה ההכי גבוה בכיתה, אני מאוד גאה בך" היא אמרה ואני לא הזזתי את צבטי מעיניה שהיו בצבע כחול כמו הים, יכולתי לשקוע בהן.
"תודה המורה" אמרתי ויצאתי מהכיתה.
בדרך כשהייתי במסדרון ראיתי את דרק, הוא הסתכל עלי במבט שלא יכולתי לפענח, רציתי לדעת מה הוא חושב, מה הוא חושב עלי אבל לא יכולתי. הסתובבתי והלכתי מהדרך שנייה שיש במסדרון ליצאה של בית הספר. תוך כמה דקות הייתי על אוטובוס בדרך לעבודה שלי, רוני העובדת שעובדת איתי הייתה צריכה ללכת 3 שעות לפני אז לא הייתה לי ברירה וב 13:45 כבר הייתי בעבודה מנקה את מגש המאפים שלי.
רוב היום עבר קליל מאוד, הרבה ילדים באו אל המאפעה עם 5 שקלים לקנות את לחם שבתוכו יש שוקולד מיוחד שרק המאפיה שלנו מכינה. אהבתי לראות את הילדים אוכלים את הלחם בנתיים שכל פניהם מלוכלכים בשוקולד. השעות עברו לאט לאט וכבר הגיעה השעה 6:00 מה שואור שעוד שעתיים אני מסיימת אבל מחשבה אחרת התרוצצה לי בראש, הגבר בחליפה שעוד שעתיים יבוא לקנות את המאפים שהוא אוהב ויסתכל עלי מחוץ למאפיה. בזמן שהייתי שקוע במחשבותי, צלצול של פעמון שהיה קשור לדלת צלצל, הגבר בחליפה עמד בפתח המאפיה מסתכל עלי ובכל כולי הרגשתי צמרמורת מחרידה. הסתכלתי בשעון שהיה על הקיר וראיתי שהשעה הייתה 8:00 'כבר עברו שעתיים' חשבתי לעצמי בעצב. הוא הביט בי לכמה שניות וניגש אלי, הוא ביקש את המאפים הרגילים שהוא לקח כמו כל פעם. שמתי את המאפים בשקית מנייר ואת השקית מנייר שמתי בשקית ניילון רגילה. הוא שילם ונתתי לו את השקית , הוא הסתכל עלי כמה שניות שוב ויצא מהמאפיה. אחרי כמה דקות שרה נגשה אלי ואמרה לי :
"ג'וני, בואי נסדר את המאפיה. נגמר היום"
"בסדר" עניתי לה והסתכלתי בחלון, הגבר עם החליפה היה שם והסתכל עלי לא מזיז ממני את עיניו הסטתי את מבטי והמשכתי כאילו כלום לא קרה. אחרי כמה זמן אני ושרה התחלנו לסגור את המאפיה, הכנסתי את הכיסאות שהיו בחוץ לתוך המאפיה ובשלב מסויים ראיתי שאותו גבר עדיין היה שם, פחדתי אבל ידעתי שהוא ילך כמו פעמים קודמות או כך לפחות קיוויתי. כשסיימנו לסדר את הכל החלפנו מבגדי העובדים לבגדים הרגילים שלנו ויצאנו מהמאפיה, אני ושרה אמרנו לילה טוב אחת לשנייה והלכנו כל אחת לדרכה. הרחוב היה חשוך ותוך כמה דקות שמעתי קול של נעליים שצועדות אחרי, הסתובבתי לאחורה וראיתי את אותו הגבר הולך אחרי התחלתי ללכת יותר מהר ויותר מהר עד שהבנתי שהוא עוקב אחרי ולא נתתי לזה לקרות הייתי חייבת למצוא דרך שהוא ילך ממני. אחרי 10 דקות בערך ראיתי חנות ספרים פתוחה זכרתי שהיא נסגרת ב9 לכן נכנסתי אליה. נכנסתי לתוך חנות הספרים כמה שיותר פנימה כדי להתקשר לאימי, התקשרתי אליה כמה פעמים אבל היא לא ענתה, לא יכולתי להתקשר לג'וש כי הוא בטיול ל3 ימים ואבא שלי לא בבית כבר שבוע בגלל עבודתיו שבגללה הוא טסה לטוריקה לפגישת עסקים לכן רק אימי נשארה אך היא לא ענתה. הכנסתי את ידי לכיסי וראיתי שהפתק שדרק נתן לי היה בכיס הג'קט, הוצאתי אותו והחלטתי להתקשר לדרק. חייגתי את המספר שהיה על הפתק וחיכיתי שיענה תוך כמה שניות ראיתי שאף אחד לא עונה וכשבאתי לסגור את השיחה שמעתי 'הלו' מהטלפון. קירבתי את הטלפון לאוזני מקווה שמישהו יענה
"הלו?" שאלתי
"הלו" שמתי את קולו של דרק
"זאת ג'ון כהן" אמרתי כדי שידע מי אני
"ג'ון" הוא אמר מופתע
"מה רצית ?" הוא שאל
"זה...בבקשה תציל אותי" ביקשתי ממנו
"ג'ון תגידי לי איפה את, תחכי שם, אני יבוא אלייך ותספרי לי מה קרה " הוא אמר לי, שמעתי מקולו שהוא מודאג
"אני בחנות הספרים שברחוב ביאליק" אמרתי לו
"בסדר אני בדרך אליך" הוא אמר וסגר את הטלפון. עשיתי כדבריו וחיכיתי בספריה. אחרי כמה דקות שמעתי את הצליל של הדלת החנות נפתחת ושמעתי מישהו קורא בקולי "ג'ון" הבנתי שזה דרק
"אני כאן" אמרתי ותוך שניה הוא כבר היה לידי
"מה קרה ?" הוא שאל מתנשף, הבנתי שהוא רץ לכאן
"יש שם גבר בחוץ הוא מחכה לי כאן כבר יותר מ20 דקות הוא בא תמיד למאפיה שאני עובדת בא אבל היום הוא לא הלך כמו תמיד , הוא נשאר במקומו עד שיצאתי מהמאפיה והוא עקב אחרי עד לכאן " סיפרתי לו בעודי מראה לו דרך החלון מיהוא אותו גבר
"איזה סטוקר" הוא אמר בעודו מסתכל עליו
"אני יודע מה לעשות, בואי" הוא אמר ומשך אותי להחוץ וקירב את עצמו אלי. הוא נעמד מולי כאשר הוא מסתכל לי בעיניים ואותו גבר נמצא מאחורינו
"ג'ון" הוא אמר בקול
"אני אוהב אותך" אמר מסתכל לי בעיניים
"הא?" הוצאי קול מפי אך לפני שהספקתי לומר משהו שפתיו כבר היו על שפתי , מנשקות אותן בעדינות, לא זזות ולא עושות שום דבר מלבד להיות עליהן. עיני נפתחו לתדהמה, נשימותי נהפכו לכבדות, לא זזתי הייתי קפואה מרוב הלם לא ידעתי שזה מה שדרק יעשה,
לא ידעתי שהוא ינשק אותי  

אעאעאאאע דרק נישק את ג'ון
הנשיקה הראשונה של ג'ון זה דרק 💋
מי יודע אולי תתפתח מהנשיקה הזאת אהבה ?
(בתמונה שוב הגבר הזה {אני שונאת אותו😠})

מקווה שנהנתם
אוהבת ❤