מצאתי אהבה ?

פרק 5

הלכתי לעבודה שאני עובדת בה כבר חודש ומשהו שזאת מאפיה, קוראים לה 'גן עדן של לחם'. נכנסתי למאפיה והלכתי לחדר עובדים. שמתי את הכובע, תג השם ואת הסינר והתחלתי את המשמרת. אחרי כמה שעות הסתכלתי  בשעון של הקיר וראיתי שהשעה היא שבע שזה אומר שעוד שעה אני מסיימת את המשמרת. אחרי כמה זמן נכנסו כמה גברים עם חליפות לחנות. הם אולי היו עורכי דין או משהו כזה בגלל שהחליפה הייתה מסודרת ונקייה לפחות כך שיערתי. אחרי שהקבוצה של  אנשים הלכה גבר אחד גם עם חליפה נכנס לחנות לבד, היה לו שיער חום כהה כמעט שחור שהיה מלא בחומר לשיער שישאיר אותו כמו שהוא. הוא חבש חליפה ונעליים כמו גברים לובשים ביום חתונתם, הוא החזיק תיק כזה סוג של תיק ריבועי כזה, אני חושבת שקוראים לזה תיק משרדים או משהו כזה. הוא נכנס למאפיה ולכמה רגעים הסתכל עלי במבט שלא הכרתי, לא יכולתי לפענח את מבטו אז פשוט הזזתי את הראש שלי לכיוון המאפים שהיו בחנות. הוא התקדם אלי באיטיות והיה נראה כאילו בחן את גופי או משהו כזה, לא הוצאתי מילה רק הסתכלתי למאפיה וזהו. כשהו היה ממש קרוב הבנתי שהוא הסתכל על המאפים שהיו מתחת לדלפק שהייתי בו ומאחוריו
"אני רוצה את זה" הוא אמר והצביע לכיון אחד המאפים שהיו בדלפק .
"וגם שנים מאלו" הנכתי את כל שלושת המאפים על המגש והוא המשיך ואמר
"ואחד כזה " הכנסתי את ארבעת המאפים לשקית הנייר
 "זהו אדוני ?" שאלתי הדבר שהיה מולי והוא הנהן,  הנחתי את השקית על המשקל
" 20 שקלים אדוני" אמרתי לו והוא הוציא שטר של 20 שקל הסתכל בי עוד רגע אחד והלך.
"ג'וני תוכלי לנקות כת השולחנות בחוץ? " שרה שאלה אותי הנהנתי לקחתי סמרטות לח ויצאתי לנקות את השולחנות. הסתכלתי קדימה וראיתי את הגבר ממקום מסתכל עלי כמה דקות ספורות כאילו הוא מחכה למישהו הסתכלתי עליו גם והוא הלך . המשמרת שלי נגמרה בדיוק בשמונה והשעה היה חמישה לשמונה. אני ושרה סגרנו את החנות וכל אחת אמרה להתראות אחת לשנייה והלכה לביתה, בדרך שוב חזרו אלי המחשבות על מה שקרה בילדותי. איך כזרו לי את הבגדים ואת השיער ואיך הייתי צריכה להסתובב שנתיים שלמות עם בנדה מוקפת על ראשי עד שהשיער שלי ארך והיה נראה בסדר. איך נידיתי את עצמי מהחברה בגלל שלא רציתי שזה יקרה לי שוב.  אמא שלי הייתה במטבח כנכנסתי הביתה
"ג'וני יופי באת הכנתי ארוחת ערב בואי לאכול" הנהנתי הורדתי את התיק מכתפיי וישבתי בשולחן . אמא סיפרה לנו שאבא לא היה בבית בערך 6 חודשים או אפילו יותר מה שאומר שיכול להיות שחצי שנה אני לא אראה את אבא. אני בטוחה שאתגעגע אליו הוא תמיד שם בשבילנו אבל כשזה מגיע לעבודה הוא מתייצב בלי לחשוב פעמיים.
גמרנו לאכול והלכתי לחדר, שכבתי על המיטה כשהבטן שלי למטה ושמעתי מוזיקה. אחרי כמה זמן אמא שלי נכנסה לחדרי הורדתי את האוזניות מאוזני ואמי התיישבה לידי
"היום ראיתי את המורה שלך למתמטיקה, היא אמרה שקיבלת במבחן האחרון 80 חבל שלא אמרת לי, אני מאוד גאה בך ג'וני" היא אמרה וחייכה חייכתי חיוך קטן בחזרה
"את צריכה לשתף איתי יותר למרות שזה כיף להיות מופתעת מהציונים שלך" אמי אמרה לי
"אני ישתף אותך יותר על זה " אמרתי לאמי. היא הנהנה, קמה ממטתי והלכה.

נקודת מבט דרק :

חזרתי מבית הספר, הורדתי את התיק מכתפיי וזרקתי את עצמי לספה. הסתכלתי על נתקרה ושיחזרתי במוחי את הילדה הזאת שאני לא מצליח להוציא מהראש. היא הסתכלה עלי במשך דקה שלמה וזה הרגיש כמו נצח, נצח מתוק שרציתי שהיה כל הזמן. אחרי מחשבות ארוכות עליה נזכרתי שכשהיסתובבתי היא החזיקה חזק בקצה של השולחן ועיניה הירוקות היפות ביותר שרעיתי נפתחו בתדהמה כאילו היא זכרת הזיכרון לא טוב שקרה לה בעבר. היה לי רע, לא רציתי לראות אותה ככה, רציתי לראות אותה מחייכת למרות שלא נראה לי שמישהו בבית הספר ראה אותה מחייכת או שם לב אליה למרות כל היופי שלה. צלצול הטלפון הפסיק את מחשבותי עליה, הסתכלתי וראיתי שבן מתקשר אלי
"אחי" הוא קרה לי
"אה.. אחי מה קורה ? " שאלתי אותו
"בסדר, תקשיב נכון זאתי שראינו היום בשיעור זאת הילדה שאתה חיפשת נכון ?" הוא שאח
"כן... תקשיב אני לא מצליח להוציא אותה מהראש. היא פשוט חרוטה לי במוח"
"תגיד שמעת אותה מדברת? כי דיברתי עם מאי והיא אמרה שאף פעם לא שמעו אותה מדברת"
"לא, לא שמעתי אותה. רגע ממתי אתה מדבר עם מאי ?" שאלתי את בן
"מה זאת אומרת ? היא המלאך של חיי!"
"היא המלאך או החזה שלה ?" שאלתי אותו
"זה שאני אוהב בנות עם חזה גדול זה לא אומר שום דבר וחוץ מזה היא באמת חמודה" בן אמר
"אוקי... טוב אחי אני עייף מת אני אדבר איתך יותר מאוחר"
טוב אחי ביי ותברר איך קוראים לה " בן אמר לי
"מברר אחי ביי" אמרתי לבן והתנתקה השיחה. חשבתי על מה שבן אמר לי, על זה שהוא אומר את מאי. היא אחת מהחבורה אבל הרבה מקניטים אותה בגלל שיש לה חזה גדול אבל משום מה נראה לי שבן באמת אוהב אותה למרות שהוא אוהב בנות עם חזה גדול. מחשבותי הופסקו כששמעתי את אמא שלי נכנסת לבית. היו לה שקיות ביידים אז מהר קמתי מהספה ועזרתי לה
"עוד פעם קניות ? " שאלתי אותה
"אנחנו 3 נפשות בבית אז צריך לעשות הרבה קניות " אמא שלי אמרה
" שלשלום עשית קניות, המקרר מצופץ"
" אל תדאג דרק הכל בסדר. רק מה עם מיקה ?"
" היא לא יצאה מהחדר שלה " אמרתי לאמא שלי
"היא אכלה ? "אמא שלי שאלה מודאגת
"כן הכנתי לה מקודם" אמרתי לה. היא הנהנה והלכה לסדר את המצרכים במטבח ובנתיים אני הלכתי למיקה.
"מיקוש .. אחות קטנה ... " אמרתי בזמן שאני דופק על הדלת
"דרק אני עייפה " מיקה אמרה
"טוב אני יבוא יותר מאוחר לראות אותך  " אמרתי למיקה והלכתי לחדר. נשכבתי על המיטה, מסתכל בתקרה ומדמיין את הילדה שלא יוצאת לי מהראש. אחרי כמה זמן קיבלתי הודה מבן
'אחי תקשיב אתה חייב למצוא אותה.... זה לא הגיוני שמישהי לא יוצרת לך מהראש ואתה אפילו לא יודע איך קוראים לה' הוא כתב
'אני יודע אבל שמע אחי אין לי איך לברר מי זאת'
'אולי תשאל את מאי? אולי היא תדע משהו עליה' הוא כתב
'אני אדבר איתה, אחי תודה ביי' כתבתי לו ויצאתי מהשיחה. חיפשתי את מאי מטלפון ושלחתי לה הודעה
'מאי אני צריך עזרה, את זוכרת שסיפרתי לכם על הילדה הזאת שלא יוצאת לי מהראש אז אני צריך שתעזרי לי לדעת כמה שיותר עליה' שלחתי אצ ההודעה ופחות משניה קיבלתי ממאי הודעה
'אתה יודע איך קוראים לה ? ' היא שאלה אותי
'לא גם את זה אני צריך שתבדקי בשבילי'
'אוקי אני אחפש אותה' היא כתבה לי, נשמתי נשימה עמוקה ומלמלתי לעצמי
"אני אמצא אותך"

אז ככה הסתיים לו הפרק החמישי..
האם מאי תמצא את השם של הילדה שדרק מחפש ?
שכבר ידוע לנו שהיא ג'ון
האם אותו גבר שבא למאפיה יבוא שוב ?
האם יקרה סוף סוף משהו בין ג'ון לדרק ?

מלא שאלות ולכולן היו תשובות
אז מקווה שנהנתם
אוהבת 😍