שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 8

השיעור עבר בשיעמום עד הצלצול, ארזתי את הדברים חזרה לתיק וקלטתי שרוני פשוט נעלמה לי.
לא הבנתי למה היא מתנהגת ככה אני בסך הכל רוצה לעזור לה.
פתחתי את הטלפון וראיתי את השעה 'שיט בן' אמרתי ורצתי לכיוון הגן שלו שהיה ליד הבית ספר מבלי להיפרד אפילו מהבנות, אבל הייתי חייבת, השעה הייתה כ ק ממש מאוחרת.
בדרך הרגשתי שיש מישהו מאחורי אז הלכתי יותר מהר וכשהרגשתי שהוא גם הולך מהר, הסתובבתי בפתאומיות
וראיתי שזה היה הילד הזה מהספסלים.
נו הילד הזה איך קוראים לו? , לירוי נראה לי אולי ליאור טוב לא זוכרת אבל זהיתי את הפרצוף שלו.
"עכשיו אתה גם עוקב אחריי" שאלתי כשהיינו ממש בכניסה לגן, הוא הסתכל עליי במבט מבולבל והתכופף.
כשהסתובבתי ראיתי ילדה קטנה רצה לעברו והוא מחבק ומרים אותה.
הוא הסתכל עליי במבט מרוצה, הסתובב והלך.
הרגשתי ממש נבוכה, אני חושבת שכולי הייתי אדומה.
נכנסתי לגן לקחת את בן, נכנסתי כהרגלי בצעקה "מי ראה את הילד הכי יפה בגן?" ובן ישר רץ אליי ואמר "אני מקווה בשבילך שהתכוונת אליי" אמר לי במבט מאיים
עשיתי פרצוף של חושבת ואז אמרתי "שמע אתה היחיד שרץ אליי, אז נראה לי שזה אתה" אמרתי והוא חיזק את החיבוק "יאללה הביתה" אמרתי והודתי לאתי הגננת.
נכנסנו הביתה ואני ובן עשינו את אותם פעולות, הורדנו נעליים בכניסה וזרקנו את התיק בצד.
בן רץ לטלוויזיה ואני התחלתי לסדר את הבית.
"מה אוכלים היום?" צעקתי לבן מהמטבח והוא צעק לי חזרה "פסטה" והתחלתי להכין.
ראיתי שאין רסק עגבניות 'אני לא יכולה להשאיר אותו רעב' אמרתי לעצמי הלכתי לתיק שלי והוצאתי עשרים שקל מהכסף שהרווחתי בחופש והגשתי לו עם מבט של 'לך תקנה'.
"נו דיי אני עייף" אמר "אבל המכולת למטה, די להתעצל, אם אתה רוצה פסטה תלך לקנות" אמרתי והוא קם בחוסר חשק שם נעליים ויצא מהבית.
תוך כדי שערבבתי את הפסטה ירדה לי דמעה.
ירדה לי דמעה כי נמאס לי, נמאס לי שאין כסף, נמאס לי לראות את אמא באה מהעבודה גמורה מעייפות וישר רצה לישון, נמאס לי שרוי ואני צריכים למלצר בלילות בשביל לעזור בבית כשיהיה קצת אוויר לנשום.
פתאום הדלת נפתחה ובן נכנס בצעקה גדולה "רסקק!" ומיד ניגבתי את הדמעה מעיניי וצעקתי "יש! , עכשיו תהיה לך פסטה לפנים!"
הוא הסתכל לי בעיניים ושאל"בכית?"
'איך הוא מכיר אותי' חשבתי לעצמי ואמרתי "נראה לך, ממתי אני בוכה, יאללה תחזור לטלוויזיה התחיל הפיג'מות" הוא הסתכל לכיוון הטלוויזיה, החזיר אליי את המבט ואמר "זה בסדר לבכות" ורץ לכיוון הטלוויזיה
'אני חולה על הילד הזה' חשבתי וחזרתי לבשל.
"מוכן" צעקתי ומזגתי לי ולו והלכתי לשבת לידו על הספה מול הטלוויזיה.
"פעם אחרונה" אמרתי לו והוא צחק "זה תמיד פעם אחרונה" אמר וגם אני צחקתי והתחלנו לאכול מול הטלוויזיה.
כמובן ששנינו לא סיימנו את הצלחת אבל התפוצצנו.
"רוצה מלך האריות?" שאלתי אותו והוא הנהן והניח את ראשו עליי.
התחיל הסרט וראיתי שבן ישר נרדם ואני קצת אחריו.