שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 17

נכנסנו לבית ואני הרגשתי שאני נכנסת לארמון, הבית היה כלכך יפה!
כהרגלנו הנחנו את התיקים ליד הדלת, הורדנו נעליים והשארנו אותם בכניסה ונכנסנו.
לירוי ציחקק, הסתכלתי אליו ושאלתי "מה אתה צוחק?"בעצבים "כולכם עושים את אותו הדבר, זה יפה, בואו שבו לאכול" אמר והוביל אותנו לכיוון המטבח והלכנו אחריו כמו עדר של כבשים וזה לא מצא חן בעיניי.
לפני שהתיישבנו בן משך לי בגינס ואני התכופפתי אליו "זאת יערה מהגן שלי" אמר והסתכלתי עליה וראיתי שזו באמת היא, כי ראיתי אותה באותו היום כשרצה אל לירוי באותו היום.
התיישבו ליד האי במטבח שהיה מהמם וראינו מישהי מבשלת ותיארתי לעצמי שזאת אמא שלו אבל היא בכלל לא דומה לו.
"היי אני אורלי" אמרה אמא, קמה לעברה והושיטה לה את היד והיא לחצה לה אותה "תודה שאת מאחרת אותנו כאן זה לא מובן מאליו" אמרה ולירוי ענה לה ואמר "תכירו, זאת רחל העוזרת שלנו" ואמא שלי ממש התפדחה וישר התיישבה בחזרה.
"את צריכה עזרה?" שאלתי והיא הנידה בראשה "הכל כבר מוכן מתוקה, אבל תודה" אמרה והתחילה להניח את האוכל.
היה אוכל באמת מכל טוב אבל על מה שהונח היה או בשר או אוכל שאני לא אוהבת.
כולם מזגו לעצמם לאכול, אני מזגתי לבן עוף בתנור ואורז וכולם התחילו לאכול חוץ ממני.
"למה את לא אוכלת?"פנה אליי לירוי "היא אף פעם לא אוכלת" עקצה אמא "אני לא רעבה" אמרתי והסתכלתי על אמא במבט עצבני "זה בסדר" הגן עליי לירוי.
כשסיימו לאכול לירוי הראה לכל אחד את חדרו ואמא ישר יצאה לעבודה 'וואו הבית הזה ענק'חשבתי לעצמי ונכנסתי לחדר שהיה מהמם כמו כל הבית.
סגרתי את הדלת והתחלתי לבכות בכי מר 'אני לא מאמינה שהגענו לזה' חשבתי ביאוש.
"הכל בסדר?" שמעתי מהצד השני של הדלת "לא" לחשתי כשלא הבנתי של מי הקול הזה "אני יכול להיכנס?"שאל בעדינות והבנתי שזה לירוי.
לא יודעת למה אבל פתחתי את הדלת הייתי צריכה חיבוק.
סגרתי אחריו את הדלת, נשענתי עליה ונפלתי על הרצפה.
הוא ירד גם למטה וחיבק אותי קרוב אליו ואני לא הפסקתי לבכות.
היינו ככה בערך שעה וחצי עד שנרגעתי והוא נתן לי נשיקה בראש ושמענו שבן ויערה רבים למטה "את תהיי בסדר פה? אני צריך לצאת להפריד כוחות" אמר ואני גיחחתי "כן בטח" אמרתי וקמנו מהרצפה והוא חיבק אותי אליו קרוב ואני רק חיזקתי את החיבוק, הרגשתי מוגנת.
התנתקנו מהחיבוק למרות שלא רצינו "אני לא אספר אם אתה לא תספר" אמרתי וקרצתי לו הוא צחק "אני רצינית, אף אחד לא צריך לדעת שבכיתי" אמרתי והשפלתי מבט הוא הרים את מבאי אליו כשהסתכלתי בעיניו התכולות "מבטיח" אמר ,נתן לי נשיקה על המצח ויצא.
נכנסתי להתקלח ולא יודעת למה אבל לא הפסקתי לחייך.
יצאתי מהמקלחת מהנה ומרגיעה לבשתי פיג'מה ופשוט נרדמתי