"חן?" נכנסה ליטל לבית "מה קרה?" שאלה וטרקה את הדלת "למה הוא היה חייב לבוא?" אמרתי ופרצתי בבכי "מה יש לך, מי בא?" שאלה בהיסטריה "חן, תסתכלי עליי" אמרה והסתכלתי עמוק בעיניה "זה מי שאני חושבת שזה?" שאלה בהיסוס, הינהנתי ושוב פרצתי בבכי והיא ישבה לידי וחיבקה אותי.
"די מאמי שלי" אמרה אחרי כמה דקות "עברנו את זה פעם אחת, נעבור את זה שוב" אמרה ונתנה נשיקה לראשי
"יאללה, חלאס עם הדמעות, קומי ולכי להתקלח" אמרה בקול נוקב והרימה אותי מהרצפה "תודה" אמרתי וחיבקתי אותה והלכתי להתקלח.
יצאתי מהמקלחת "מרגישה יותר טוב?" שאלה והנדתי בראשי "בואי יפה שלי, שבי הכנתי לך שוקו" אמרה "לא בא לי" אמרתי ונשכבתי על הספה "מאמי, די! מספיק עם זה, אל תתני לו לערער אותך שוב" אמרה "טוב" אמרתי בייבוש והיא כיסתה אותי בשמיכה ונרדמתי.
נקודת המבט של ליטל:
היא נרדמה, אני שונאת לראות אותה ככה, בקושי הצלחנו להרים אותה בפעם הקודמת...
*צלצול בפעמון*
"רגע" אמרתי ורצתי לדלת "לירוי" אמרתי "איפה היא? אני רוצה לראות אותה" אמר ונדף ממנו ריח נוראי "היא ישנה ואתה שיכור, זה לא רעיון טוב עכשיו" אמרתי "זוזי! אני רוצה לראות אותה!" צעק וניסה לדחוף אותי "די! תעזוב אותה כבר!" אמרתי בלחישה רועמת ודחפתי קלות חזקה והוא נפל על הרצפה "אני חייב אותה ליטל, אני לא יכול לחיות ככה יותר" אמר ואני התכופפתי אליו "אתה צריך לוותר, די, יש אנשים שפשוט לא צריכים להיות ביחד לא משנה כמה הם אוהבים, גרמת לה מספיק כאב, עכשיו תלך ואל תחזור יותר" אמרתי "את לא מבינה שהיא החמצן שלי, אני כבר ארבע שנים חי על שאריות של אותו חמצן, אני לא יכול יותר" אמר ופרץ בבכי "אם אתה רוצה שיהיה לה טוב ושהיא תהיה מאושרת תלך עכשיו ואל תחזור" אמרתי "אבל..." התחיל לדבר ומיד קטעתי אותי "בלי אבל, אתה לא יודע מה עשית לה פעם קודמת, שנה שהיא ישבה בבית ולא יצאה לשום מקום, היא התפרקה לכולנו בידיים וכבר הרגשנו שאנחנו הולכים לאבד אותה, אתה לא היית פה כדי לראות אותה בקרשים, אתה לא היית פה לשמוע אותה מייבבת בלילות בבכי, אתה פשוט לא היית! ודווקא עכשיו שהיא הצליחה להרים טיפה את הראש אתה חזרת וריסקת אותה שוב, אני באמת מבקשת, לך עכשיו ואל תחזור! בשבילה!" אמרתי "אז אני יכול רק לתת לה נשיקת אחרונה?" שאל "עדיף שלא" אמרתי והשפלתי מבטי "אני מצטערת" אמרתי וסגרתי את הדלת "מי זה היה?" שמעתי קול קטן מהסלון "סתם עוד פעם סוכר לשכנה" אמרתי והתיישבתי לידה "איך את מרגישה?" שאלתי "חרא" אמרה "אל תדאגי חיים שלי, זה יעבור" אמרתי ונשקתי למצחה "אני שמה מולאן" אמרתי והיא חייכה.
התיישבתי לידה ונרדמנו על הספה תוך כדי שהסרט רץ.
*שלוש שעות קודם*
נקודת המבט של לירוי:
"לירוי אולי מספיק, שתית כבר כמעט בקבוק, הכל טוב?" אמרה לי שיר "הכל מעולה" צעקתי כדי להתגבר על המוזיקה הרועשת באולם ונתתי לה נשיקה "אני אוהב אותך חן!" צעקתי ואחרי כמה שניות הבנתי מה עשיתי "סליחה, שיר" תקנתי את עצמי "תביא לי את זה" אמרה וחטפה את השאט מידי "מה את עושה?" שאלתי עם מבט טיפה מאיים "אתה לא שותה יותר!" אמרה ויצאתי החוצה בעצבים.
סיגריה ביד שלי והרגל שלי רועדת מעצבים ולא על שיר, לא בגלל האלכוהל שכרגע מתחלף את הדם שלי, אלא רק מלחשוב על הפנים שלה, רק מלדמיין את קולה 'די אני לא יכול יותר' חשבתי, כיביתי את הסיגריה והלכתי לרכב שלי.
כל הדרך אני רואה מטושטש אבל אני לא יודע איך פשוט ידעתי את הדרך כאילו הלב שלי הוביל אותי אליה.
אני עולה במדרגות בקושי ובכבדות ושוב אני מול הדלת שלה והפעם אני דופק, הרי שתיתי מיץ אומץ.
*הסצנה עם ליטל*
אני יושב במדרגות, כולי מפורק "הכל טוב?" שאל בנימוס אחד השכנים כשירד במדרגות "לא" אמרתי "אחי, אני מעיר את המבט הזה, אני אומר לך, שחרר, מה שצריך לקרות יקרה" זרק לאוויר וירד במדרגות.
'הוא צודק' חשבתי לעצמי וירדתי במדרגות.
"ג'יימי, בוא תאסוף אותי" התקשרתי לאחד העובדים שלי בארץ.
הוא לקח אותי למלון והתרסקתי על המיטה
YOU ARE READING
שנאה או אהבה?
Mystery / Thrillerלירוי הוא ילד עשיר ומפונק שכל חייו קיבל כל מה שהוא רק רוצה הוא "שולט"בבית ספר שלו כלומר כולם מפחדים ממנו ועושים אצ מה שהוא אומר מבלי להתווכח יותר מדי אבל מה יקרה שכשהוא יפגוש בנערה קטנה עם פה גדול? את זה תגלו בהמשך מכיל תכנים גסים ובוטים מכיל קל...
