שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 19

עמדתי בשוק, לא ידעתי מה להגיד, לא הבנתי מה קרה, אתמול ישבנו מחובקים ואוהבים והיום אנחנו שני זרים? מה יש לילדה הזאת?
חזרתי לשבת עם פרצוף מבולבל.
"אל תתרגש ממנה" אמרה לי אורלי "היא תמיד כזאת, לא ממש אוהבת בני אדם" חייכה וחזרה.
לאכול חייכתי חזרה ואכלתי גם אני.
"יאללה כולם סיימו?" שאלתי וכולם הנהנו "בואי אורלי, אני אקח אותך לעבודה" הצעתי והיא קמה ובאה להרים את הצלחות שלה ושל בן מהשולחן.
"זה בסדר, אני אפנה" אמרה לה רחל "מה פתאום, אני לכלכתי אני אנקה" הפצירה בה אורלי "זה בסדר, זה העבודה שלי" אמרה רחל ולקחה לה אצ הצלחות מהידיים ואורלי נכנעה.
הורדתי את כולם במקומם עד שנשארנו רק אני ורוי ברכב.
"תקשיב, תודה אחי, זה באמת לא מובן מאליו, רק הכרת אותנו וכבר הכנסת אותנו לבית שלך, תודה אחי" אמר וטפח לי על הגב.
"זה בסדר גבר, הכנסתם לנו קצת אור לבית, עכשיו הוא לא יהיה כלכך שקט יהיה כיף להיכנס לבית" אמרתי.
"איפה ההורים שלך באמת?" אמר והסתכל עליי במבט מבולבל "איפשהו בעולם, כל היום בנסיעות עסקים וכל השטויות האלה, הם אף פעם לא בבית" אמרתי והחזקתי את ההגה כלכך חזק עד שכאב לי כבר אבל ניסיתי לא להראות את זה "אז מי גידל את יערה? מטפלות?" שאל ואני הנדתי בראשי "אני, לא הסכמתי שאף מטפלת תתקרב אליה, פחדתי עליה" אמרתי והוא הסתכל עליי.
"אבל היית בן אחת עשרה שהיא נולדה, איך הצלחת לבד?" שאל "התחלתי לגדל אותה כשהיא הייתה בת שלוש בערך ואני הייתי בן ארבע עשרה, עד אז היא הייתה עם מטפלות אבל כשראיתי שרק אני מצליח להרגיע אותה לא הסכמתי לאף מטפלת להתקרב אליה חוץ מרחל" אמרתי והגענו לבית הספר.
נקודת המבט של חן:
ישבתי בדשא וקראתיאת הספר שלי עם אוזניות.
פתאום הרגשתי שמישהי מושך לי את אותם"קומי!" שמעתי צעקה מוכרת הסתכלתי למעלה וראיתי שזה לירוי 'מה הוא רוצה עכשיו' חשבתי לעצמי.
"תשחרר אותי מעצמך" אמרתי כשהחזרתי אזוניה אחת לאוזן והוא משך אותי אליו בכוח וזה ממש כאב.
"מה אתה עושה?" צעקתי "ביקשתי ממך לקום למה את לא קמה?" צעק וחיזק את האיחזה שלו בידי והכאיב לי עוד יותר .
"תקשיבי, את תדברי אליי ותתנהגי אליי כמו שאני אגיד לך הבנת?!" אמר בקול מאיים ואני פחדתי כי נזכרתי במה שעדן אמרה לי.
"אתה מכאיב לי" לחשתי "זאת רק ההתחלה מתוקה, את לא יודעת עוד למה אני מסוגל, אז אל תתעסקי איתי" לחש לי במבט קר ואני שקשקתי בפחד.
"טוב, רק תשחרר" אמרתי לו והוא שחרר לי את היד ואני ישר החזקתי אותה בכאב.
"מה אתה רוצה מחיי?" שאלתי אותי בקול קטן "ממך? , כלום, רק שתתנהגי אליי בכבוד, הבנת?" אמר ואני הנהנתי כשהוא הסתובב והלך.
הוא עשה חצי סיבוב ואמר "אהה, ואל תספרי לאחיך על השיחה הקטנה שלנו" ביקש בחיוך ואני הנהנתי בפחד.
תקשיבו, יש לי דסלקציה קלה ולכן ישנן כמה שגיאות כתיב בסיפור, אני יודעת כמה זה מציק לקרוא ככה ולכן אם זה מפריע למישהי/ו מאוד אני אעבור על כל הסיפור כדי לתקן את אותן שגיאות (מה שאומר שהסיפור יתעקב טיפה) מי שמאוד מפריע לה מוזמנת לשלוח לי בפרטי