שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 52

ישראל
וואו, כמה זמן לא הייתי פה " טוב יש לי כמה סידורים לעשות, ניפגש באולם בערב" אמרתי לאור "אוקיי, רק אל תשכח זה מתחיל בשמונה, אל תאחר" אמרה ונפרדנו כל אחד לדרכו
הלכתי למקום שלי, בסדר אני יודע, אני צריך להתגבר אבל אני כבר פה, אז לפחות שיהיה לי את הזכרונות האלה בשבילי, משהו קטן ממנה.
נקודת המבט של חן:
דיי! את לא מבינה שלא תצליחי לשכנע אותי לבוא איתך לחתונה המיותרת הזאת!" צעקתי על ליטל " נו אבל בבקשה! אחיך בצבא ואני חייבת מישהו מולם, את מכירה אותי, אין לי שם אף אחד ואני חייבת מישהו שם שישמור על השפיות שלי" אמרה עם הפרצוף כלב שלה "נוו דיי את יודעת שני לא עומדת מול המבט הזה!" אמרתי והיא המשיכה " טוב סבבה אני אבוא איתך אבל כמה תנאים א. אני לא רוקדת ב. לא מדברת עם דודות הזויות ונשארת רק עד 23:00 כדי לאכול וללכת ברור!" אמרתי מאיימת "יש! את החברה הכי מדהימה בעולם כולו!" וקפצה עליי " שונאת אותך" אמרתי " מתה עלייך" אמרה ונתנה לי נשיקה בלחי והלכה להתלבש "שומעת, אני הולכת לאיפשהו, ניפגש באולם סבבה?" צעקתי "סבבה רק אל תאחרי זה מתחיל בשמונה, אל תאחרי!" אמרה ויצאתי מהבית
אני נוסעת לאגם שלי ושל לירוי, כן אני מרשה לעצמי לקרוא לאגם הזה שלי ושל לירוי כי אני שם כל יום בערך..
נקודת המבט של לירוי:
מה זה מה אי רואה שם?
נקודת המבט של חן:
איזה מוזר, מי זה?
נקודת המבט של לירוי:
כבר המקום הזה הפך להיות של זוג אחר?
נקודת המבט של חן:
ראיתי זוג יושב על שפת הנהר כמו שאני ולירוי ישבנו 'איך עוד מישהו מכיר את המקום הזה?' חשבתי לעצמי
לא! אין מצב!
"סליחה, אני מצטערת שאני מפריעה אבל זה שטח פרטי, אאלץ לבקש מכם לעזוב" אמרתי והם קמו.
אני לא יודעת מאיפה אזרתי את האומץ הזה אבל רק מהמחשבה שזה יהיה מקום של זוג אחר שיגעה אותי, זה המקום שלנו ורק שלנו!
התיישבתי על הקרשים שהיו ליד, שמצי אוזניות והסתכלתי קדימה עם דמעות בעיניים, מוצפת מחשבות
נקודת המבט של לירוי:
הסתובבתי ללכת מהמקום אך פתאום שמעתי קול מוכר כזה, קול חם כזה ולא רציתי להאמין שזאת היא.
הסתובבתי וראיתי אותה.
כבר שכחתי כמה היא יפה, היא קצת גבהה, והשיער לה קצת יותר ארוך, כבר שכחתי כמה היא אמיצה וכמה לא אכפת לה מאף אחד.
היא מתיישבת שם והבר היחיד בא לי לעשות זה לרוץ אליה ולחבק אותה, להודות לה שזכרה את המקום הזה, אותי.
אי עומד שם כבר כמה דקות עםדמעות מזה שהיא ככה עכשיו, ואני לא יודע ממה, אולי מגעגוע, אולי ממשהו שקרה לה ואני רק רוצה ללכת אליה, להיות איתה.
אבל הרגליים לא מסוגלות ללכת, אז אני פשוט מתיישב על איזה עץ רחוק ממנה ובוכה איתה רגליי מסוכלות ואני רק מתבונן ביופי שנודף ממנה.
אחרי לא יודע כמה זמן שישבנו שם לקחתי נשימה עמוקה וקמתי, אני שוב מסתכל עליה, רוצה ללכת אליה, ואני שם לב שהיא מסתכלת בשעון ונראת ממהרת, היא אספה את כל החפצים שלה במהירות והלכה משם
זהו פספסתי את ההזדמנות שלי, אני לא אראה אותה שוב לעולם.
נכנסתי לרכב פתחתי את הטלפון וראיתי מלא שיחות מאור "איפה אתה? שעה אני מתקשרת אלייך, כבר 19:00! אני מאוד מקווה שאתה מתארגן כבר!" היא שלחה "שיט" מלמלתי לעצמי
אולם-20:10
נכנסתי לאולם " אני מתנצל על האיחור, הייתה לי פגישה שהתעקבה מאוד, נעים מאוד אני לירוי" אמרתי להורים של אור "אויש זה בסדר גמור, אתה בחור עסוק, נעים מאוד ליאורה" אמרה האמא ואני הגשתי לה את ידי "יונתן" גם האב הגיש לי את ידו ולחצתי אותה.
"אני לא מאמינה שאתה מאחר לי, אני ביקשתי ממך!" אמרה שיר, יותר נכון צעקה " אבל הגעתי בסוף, מאמי דיי אני פה" אמרתי ונתתי לה נשיקה "אתה צודק זה מה שהכי חשוב" אמרה וחיבקה אותי תמיד ידעתי איך להרגיע אותה
נקודת המבט של חן:
נכנסנו לאולם וההורים קיבלו אותנו יחד עם החתן והכלה.
"דווקא נחמדים, מה יש לך נגדם" שאלתי את ליטל שהתיישבנו "סתם, הם מעצבנים אותי, את לא תביני" אמרה "מי זה? , אני רואה טוב?" שאלתי את ליטל "מה?" שאלה "כן! זה הוא" אמרתי בהתלהבות, "מה את רואה שם?" שאלה והסתכלה "אני לא מאמינה!", אמרה וקצפה מהמקום לחבק את רוי "מה אתה עושה פה אח לו?" אמרתי וחיבקתי אותו גם "מה? אסור לי לבוא לחתונה של המשפחה של חברה שלי?" אמר והיא חיבקה אותו יותר חזק "טוב, אז יאללה אני הולכת" אמרתי לאחר כל האהבה שהייתה באוויר וגרמה לי למעט קנאה "לא, למה? תשארי" אמר רוי "תעשה לי טובה אתה יודע שאני שונאת את כל החרא הזה, אבל חסר לך שאתה לא עובר אצלי אחר כך" אמרתי, נתתי לו חיבוק אחרון לפני שיצאתי מהאולם "ברוך שפטרנו מעונשה של זאת!" אי באושר
נקודת המבט של לירוי:
אני מעביר מבט על כל האורחים ופתאום אני רואה את ליטל? ומי זה לידה? רוי? "רוי? אחי! מה אתה עושה פה?" אמרתי והוא קפץ עליי "אחיי כמה געגועים, ממתי אתה בארץ?" שאל " האמת באתי רק לאירוע ואני חוזר" אמרתי "וואלה, מה שמעתי שאתה איש עסקים רציני כזה?" שאל"כן אחי, נפלנו" אמרתי וצחקנו "תגיד..." התחלתי להגיד "היא הייתה פה מקודם, היא הלכה" אמר "אהה, הבנתי" אמרתי טיפה מבואס "אבל אני יכול לקחת אותך אליה, רוצה?" שאל ואני לא ידעתי מה לענות