שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 27

נקודת במבט של חן:
נכנסתי הביתה בתקווה שלא לראות את לירוי.
שמעתי את הקול של אלי מ"היומן"(כן אני מכורה לסרט הזה ומכירה אותו בעל פה)מהסלון 'מי עוד רואה פה את הסרט הזה?' חשבתי לעצמי והתקדמתי לכיוון הספה.
ראיתי את ראשה של ליטל על ברכיו של רוי, ואת רוי משחק בשערה ובוהה בה כשהיא רדומה.
"יש לכם משהו לספר לי?" נעמדתי מול הספה עם ידיים משולבות בעצבים "ששש, את תעירי אותה" לחש לי רוי אבל כבר היה מאוחר מדי והיא התעוררה בבהלה "מה קרה?" שאלה ליטל עם מעט לחץ בקולה "מה קורה פה? יש משהו שאתם רוצים לספר לי?" שאלתי שוב בעצבים וליטל התחילה לבכות.
מיד מבטי התרכך והלכתי לחבק אותה "מאמי שלי, מה קרה?" שאלתי בקול דואג ורוי נעמד "תישאר" לחשה ליטל והוא התיישב.
פה כבר הייתי ממש מבולבלת.
"הכל טוב, אם אתם רוצים להיות ביחד אני לא אכעס" אמרתי בקול קטן ונשקתי לראשה "זה לא זה" אמרה ואני הרמתי את ראשה והסתכלתי עמוק בעיניה וזהיתי את המבט "זה בגלל הבן זונה הזה?" אמרתי והיא הנהנה "עכשיו אני רוצה לדעת מה קרה!" הפצרתי "אז ככה..."
*שעה קודם*
כשהגעתי לבית הספר ראיתי את ירון כבר יושב על הספסל והתקדמתי אליו והוא נעמד וחיבק אותי.
"התגעגעתי אלייך" אמר ואני ציחקקתי "בוא ניסחף, כולה חצי יום לא ראית אותי כשאתמול הכרת אותי" אמרתי והוא השפיל מבט "את יודעת מה אומרים, יש דברים שאתה לא מבין איך חיית בלעדיהם עד עכשיו" אמר ואני חייכתי והתיישבנו על הספסל.
"אני מצטערת על אתמול" אמרתי "זה בסדר, אבל מה קרה שם בדיוק?" שאל "סתם, השטויות של לירוי, חושב שהוא מחליט עליי או משהו כזה" אמרתי "את לא נראית אחת שקובעים לה מה לעשות" אמר "אני לא, פשוט אמא שלי הייתה לצידו, ואני לא יכולה לסרב לאמא שלי" אמרתי כשאני משחקת עם האצבעות בחוסר נוחות "אבל תגיד מה יש לך עם לירוי? למה הוא נגדך כלכך?" שאלתי בחשש והיה שקט של כמה דקות ואז הבנתי שבאמת יש פה עניין מעבר.
"גדלנו יחד" פלט פתאום "היינו החברים הכי טובים עשינו הכל ביחד מלשחק פיפא ועד לרכל עם האמא" המשיך ונשם עמוק "גם לפשע נכנסנו ביחד, היינו עושים פריצות וגניבות, אף פעם לא היו תופסים אותנו, היינו רק בני שתיים עשרה ומקצועיים כמו בני ארבעים" אמר והסתכל עליי "עד שתפסו אותכם" אמרתי והוא היה בשוק שלא נרתעתי "אני עוד זוכר את זה זה היה לילה נורא, עשינו את הכל כרגיל נכנסנו לבית של איזה זקנה עשירה, כולם ידעו שהיא טחונה אבל הבטחנו אחד לשני שזה יהיה הפריצה האחרונה, בדקנו הכל לפני, את כל הכניסות והיציאות כל המצלמות ועל האנשים שבתוך הבית אבל לא ידענו על הלייזרים שהיה לה בדשא, וכשיצאנו עם כל התכשיטים שלה כבר חיכתה לנו המשטרה בחוץ" אמר והיה שקט ארוך.
"לא הבנתי, אבל למה הוא שונא אותך?" שאלתי "כי הוא חושב שאני פתחתי גם על הפריצות הקודמות, אבל זה לא נכון!" צעק "הם אמרו לי את אותו הדבר, שהוא זה שפתח וככה הוציאו ממני מידע, אני יודע שהייתי מטומטם, אבל איזה ברירות היו לי?" התגונן "לא היו לך" אמרתי וחיבקתי אותו "את לא בורחת ממני?" שאל "אני מאמינה שהעבר של האדם לווא דווקא מעיד על ההווה, כל אדם עושה שטויות, יש גדולות ויש קטנות" אמרתי והוא נשען לנשק אותי יאני הסתתי את הראש"אני מצטערת, זה לא שאני לא רוצה, פשוט לא התנשקתי אף פעם, תן לי את הזמן שלי" שיקרתי וחזרתי לחבק אותו.
לא רציתי לשקר לו, אבל אני את הנשיקה הראשונה שלי שומרת למיוחד שלי, ואני לא מרגישה שזה הוא...
"אני אתן לך את כל הזמן שבעולם, כל עוד אני יודע שאת שלי" אמר "רק שלך" אמרתי בחיוך.
המשכנו לדבר ולצחוק והתפצלנו כל אחד לביתו.
נכנסתי הביתה בתקווה שלא לראות את לירוי...
*המשך לתחילת הפרק*
"אז ככה, הייתי בדרך לבית שלך עם אוזניות ושלחתי לך הודעה, תודה שאת עונה דרך אגב, והרגשתי ידיים עוטפות אותי מאחור ומישהו מנשק את צווארי, הורדתי את האוזניות וניסיתי להתנגד אבל הוא היה יותר חזק צעקתי 'מי זה' ושמעתי את קולו שלו" אמרה ובלעה רוק "אני לא יודעת איך אבל אחרי מאמץ רב הצלחתי איכשהו להשתחרר ממנו ובמזל אני מכירה פה קיצור דרך אז רצתי לפה בכל הכוח ורוי המלך הציל אותי, אחרת אני לא יודעת מה היה קורה" אמרה כשהסתכלה על רוי וירדה לה דמעה והוא חיבק אותה כך ששנינו חיבקנו אותה משני הצדדים וככה היינו כמה דקות.
הרגשתי כלכך אשמה! למה לא הסתכלתי על ההודעה? הייתי יכולה להגיד לה שלא תבוא! אני כלכך שונאת את עצמי עכשיו!
"יפה שלי את רוצה לישון אצלי היום?" שאלתי את ליטל והיא הנידה בראשה "אני רוצה את המיטה שלי" אמרה "בואי, אני אקח אותך" נידב את עצמו רוי והיא הנהנה ושניהם יצאו מחובקים מהבית ואני עליתי לחדר.
"ישיבת חרום! , כולם לסלון עכשיו!" צעקה אמא מלמטה והתעלמתי ממנה.
"אוקיי, רוצים בכוח תקבלו בכוח, אם לא כולם יורדים תוך דקה אני נועלת את החדר משחקים!" צעקה ושמעתי צעדים רצים למטה 'ילדים' חשבתי בגיחוך כי ידעתי שאלה יערה ובן והתכסתי בפוך "ומחרימה פלאפונים!" הוסיפה.
קמתי מהמיטה כשאני צועקת "אני באה" וירדתי במדרגות כשאני רואה את כולם כבר למטה.
"פשש, זריזים אתם" אמרתי וישבתי ליד רוי "אני צריך לספר לך משהו" אמר "אני יודעת, בהצלחה איתה אחי, אם תפגע בה אני תולשת לך גבה" אמרתי ונתתי לו מכה בגב.
"מספיק עם זה" אמרה אמא במבט המאיים שלה ואני הרמתי את ידיי באוויר.
"אוקיי, אז ככה, קודם כל תודה לירוי המתוק וליערה החמודה על האירוח, אבל מצאתי דירה זולה בעיר וככול הנראה אנחנו עוזבים" אמרה ואני חייכתי "באמת?" נפלט לי "רק אל תיראי יותר מדי עצובה" אמרה אמא "כאילו תודה והכל אבל באמת?" אמרתי "כן" אמרה "אבל זה ממש רחוק מהבית ספר והגן" אמר לירוי "ובדיוק בגלל זה יש לך אוטו" אמרה ופתאום לירוי התפרץ "אורלי, אני רוצה לבקש מכם שתישארו, אתם הכנסתם לנו אור ושמחה לבית ובאמת שפעם ראשונה כיף לנו לחזור הביתה" אמר והסתכל על יערה והיא הנהנה "כן, בבקסה תיסארו" אמרה יערה בקול מתוק ואני הסתכלתי על אמא וחיכיתי לתשובתה