שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 37

מיד קמתי מהמיטה והלכתי בעצבים לחדר של לירוי ופתחתי אותה בחוזקה "אבל אני ביקשתי ממך" צעקתי והוא היה בשוק.
טרקתי את הדלת, "למה נפרדת ממנה? אני ביקשתי ממך, אתה לא מבין שהיא אוהבת אותך, למה לפגוע ככה באנשים?" צעקתי בלי לתת לו אפשרות להוציא הגה "סיימת לצעוק כמו משוגעת?" שאל עם המבט המתנשא שלו "כן" אמרתי בקול נוקב ושילבתי את ידיי "היא נפרדה ממני, אמרה שהיא לא תהיה מסוגלת ללהתמודד עם עוד התקף כזה" אמר והייתה דממה בחדר.
קירבתי את ידיי קרוב אליי כשהם משולבות מרוב בושה "סליחה" לחשתי וישבתי לידו במיטה.
הוא נשכב על המיטה כשהוא עוד יושב וכך גם אני ושנינו הסתכלנו אחד על השני.
"איך אתה באמת?" אמרתי בלחש "אני בסדר, אני לא יודע איך זה קרה בכלל, בחיים זה לא היה לי הרגשתי כלכך חרא, אני אפילו לא יודע לתאר לך עד כמה" אמר במהירות בלי אוויר "זה בגללי?" שאלתי בחשש שזה נכון "אני לא יודע" אמר ושם ידיו על עיניו בייאוש "את גורמת לי להשתגע, מאז שהגעת, נכנסת לחיים שלי בכזאת סערה ואינטנסיביות ושינית את הכל, לטוב ולרע" אמר ודמעה אחת זלגה על לחיי.
שוב הייתה דממה ארוכה אבל הרגשתי כאילו דיברנו שעות, כאילו אנחנו בכלל לא צריכים מילים, רק להיות.
"גם אנחנו נפרדנו" אמרתי לפתע והוא פער את עיניו וקם בישיבה "למה? מה הוא עשה? הוא עשה לך משהו, אני נשבע לך..." התחיל לתקוף בשאלות ומיד קטעתי אותו "עדיין אכפת לך" אמרתי והסתכלתי על התקרה הוא נשען לעברי ותפס את סנטרי כך שהסתכלתי לו עמוק בעיניים "נראה לך שאי פעם יפסיק להיות לי אכפת?" שאל ואני החזרתי את מבטי לתקרה "לא יודעת" אמרתי והוא חזר לשכב שגם הוא בוהה בתקרה "אני תמיד אדאג לך, גם כשתהיי בת מאתיים ואני אצטרך להחליף לך את התותבות" אמר ואני חייכתי "אתה חמוד" אמרתי והוא חייך וככה נרדמנו.
"בוקר טוב מתוקים שלי" שמעתי את הקול של אמא בבוקר "עוד חמש דקות" אמרתי ואמא יצאה מהחדר.
לקחתי את השמיכה והתכסתי יותר, לקח לי כמה שניות להבין שזאת לא הייתה שמיכה, הסתכלתי מאחוריי ואני רואה את לירוי ודפקתי צרחה של החיים "מה נראה לך שאתה עושה?" צעקתי שהעפתי את ידו ממני "שששש, בוקר, בואי" אמר ותפח על המיטה כאילו בל הסיטואציה הזאת בסדר "לירוי, נוו קום!" צעקתי ודחפתי אותו קלות "בסדר! בסדר אני קם" אמר והתיישב על המיטה "זה נראה לך נורמאלי?" שאלתי אותו בעצבים "למה לא?" שאל בנמנום, עשיתי לו פרצוף של 'באמת' והוא התרסק על המיטה "מה? אמרת שנפרדתם, אז מה הבעיה עכשיו?" שאל "תקשיב לירוי, אתה באמת חמוד אבל זה שאני וירון מפרדנו לר קשור אלייך בשעם צורה" אמרתי והוא התרומם בבום "למה? אני לא מצליח להבין אותך, שנייה אחת את הכי חמודה בעולם ושנייה אחר כך אי אפשר לדבר איתך" אמר בעצבים "תני לי להסביר לך דבר אחד, לא ישנתי ככה כבר הרבה זמן, ואני רוצה להתעורר ככה כל החיים" אמר בלחש "אני אקנה לך דובי" אמרתי בעוקצנות ויצאתי מחדרו.
אחרי שיצאתי שמעתי צעקה מהחדר שלו והרגשתי כאילו חץ חדר לי לתוך הלב במהירות של אלפיים קמ"ש