שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 33

נקודת המבט של לירוי:
היא השאירה אותי בלי מילים, פשוט הסתובבה והלכה כאילו לא אמרה כלום, כאילו לא שברה לי עכשיו את הלב לאלפי רסיסים.
אבל באיזשהי פינה בלב ידעתי שהיא צודקת, ידעתי שההורים שלי בחיים לא יקבלו את זה שאני יוצא עם בחורה שאין להורים שלה מעל לעשר מיליון בבנק אבל זה לא היה אכפת לי אני רוצה אותה יותר ממה שאני רוצה לנשום.
הלכתי לחדר ונכנסתי מתחת לשמיכה.
פתאום האלכוהול הזכיר לי שהוא קיים ורצתי להקיא את כל מה שאכלתי בשבוע האחרון.
כשהתרוקנתי לחלוטין לקחתי כדור ונרדמתי כמו מת.
"לירוי מתוק, בוקר טוב" התעוררתי מהקול המתוק של אורלי והראש שלי דפק בצורה מטורפת "ששש אל תצעקי" לחשתי "לא צעקתי חמוד, אולי תישאר בבית היום?" אמרה בקול המנחם שלה כאילומידעה מה עובר עליי "רעיון טוב" אמרתי וכיסיתי את כולי מתחת לפוך והיא יצאה.
נקודת המבט של חן:
אמא העירה אותי כהרגלה "אני נשארת היום בבית עם בן למרתון דיסני, זה היום החודשי שלנו" אמרתי לה בנמנום "ממש לא, לירוי לא מרגיש טוב והוא צריך שקט, תעשו את זה ביום אחר" אמרה ויצאה מהחדר מבלי לתת לי הזדמנות להגיב אבל הבנתי שזה או לקופ לבית ספר או להישאר כל היום עם לירוי בבית אז העדפתי לקום.
התלבשתי בזריזות והלכתי לחדר של בן כשנכנסתי הוא עשה פרצוף כעוס ולא הסכים לקום מהמיטה"הבטחת לי" אמר כשבהה בחלון.
נכנסתי לידו במיטה והוא סובב את גבו אליי "נו, בנצוק, אתה יודע שזה לא תלוי בי, ואם זה היה הייתי עושה אותך את המרתון הזה לא יום אחד בחודש אלא כל החודש, נעשה את זה ביום אחר עם ארוחה מפנקת" אמרתי "אני רוצה גם עוגת שוקולד" לחש אחרי כמה דקות "סחטן, נו טוב בסדר, אבל רק אם אתה קם ולא עושה בעיות לאמא" אמרתי והוא הנהן וקם מהמיטה.
ירדתי למטבח וראיתי את כולם יושבים מסביב לאי "בוקר טוב" צעקתי כשבן מאחורי רץ לכיוון האוכל.
אכלנו זריז ויצאנו למכונית, לירוי הוריד כל אחד במקומו ואני עברתי קדימה במקום אמא "אוקיי, עכשיו את כל הפרטים" אמרתי "פרטים?" שאל "נו מה אתה משחק אותה, ליטל!" אמרתי וגלגלתי עיניים "אהה" אמר וחייך "אנחנו ביחד" אמר "לעע, באמא ש'ך, אבל איך זה קרה? מתי?" אמרתי במהירות בלי אוויר "אוקיי, זה קרה ביום שלקחתי אותה הביתה, וסתם כזה דיברנו והיא לא הפסיקה להודות לי ואמרתי לה שהיא חייבת מישהו שישמור עליה אז הוא אמרה שהיא תשמח שזה יהיה אני ואת יודעת, לא יכלתי להתנגד" אמר בחיוך "אווו, אתם רומנטיים שזה מגעיל כבר, התנשקתם?" שאלתי והוא צחק "לא, היא רצתה אבל אני לא הסכמתי בגלל כל מה שהיא עברה, ואין לי בעיה לחכות לה" אמר, חייכתי ונתתי לו נשיקה בלחי "איזה אח נסיך יש לי אני מתה! וואלה אם לא היית אחי הייתי חוטפת אותך" אמרתי והוא צחק "הבנתי שמישהו אחר חטף אותך" אמר ואני חייכתי "הגענו" אמרתי והוא צחק "את רק חושבת שהתחמקת מזה" אמר "אני בטוחה" אמרתי וטרקתי את הדלת.
יצאנו מהרכב שכבר ליטל ועדן מחכות לנו בכניסה.
ליטל רצה לכיוון רוי וקפצה עליו בחיבוק והוא תפס אותה והרים אותה באוויר "איזה מתוקים!" צעקתי בקולי קולות "טוב כמה זמן חיבוק אני גם רוצה" אמרתי אחרי כמה דקות וניסיתי להידחף לחיבוק שלהם אך רוי לא נתן לי "היא שלי עכשיו" אמר וליטל נתנה לו נשיקה בלחי "איפה שלנו?" אמרתי ורצתי לכיוון עדן וחיבקתי אותה ששתינו עושות קולות של בכי מוגזם "איפה הילדה הכי יפה בבית ספר אני מחפש אותה כל היום" פתאום בא ירון וצעק את זה מרחוק "אהה, אני לא יודעת תחפש בדשא נראה לי ראיתי אותה שם" צעקתי חזרה "לעע, היא עומדת כאן מולי, איך היא יכולה להתפצל לשניים?" אמר כשהיה קרוב יותר "יש לה כוחות על" אמרתי והוא תפס אותי מלמטה והרים אותי באוויר "היא יודעת גם לעוף?" שאל כשאני באוויר ואני צרחתי בהיסטריה "לא, תוריד אותייי" לא הפסקתי לצעוק ולצחוק בו זמנית והוא נכנע והוריד אותי שהידיים שלו עדיין היו על מותניי "את פשוט פחדנית!" אמר וצחק "חמוד, אני לא פחדנית" צעקתי "אתה פשוט גבוה מדי" לחשתי והוא צחק "תגידו, זוגות דביקים שלי, איפה לירוי?" שאלה עדן "אהה, הוא נשאר היום בבית הוא לא מרגיש כלכך טוב" אמרתי "טוב אני אלך לבקר אותו" אמרה והתקדמה "אבל תכף מתחיל שיעור" צעקתי לה "אממ, חבר שלי או ת"נך" אמרה ועשתה צורה של מאזניים כשהורידה יד אחת יותר למטה, הסתובבה והלכה ואני התייאשתי ממנה כבר רז פשוט הסתובבתי לבית ספר עם כולם.
נקודת המבט שלי לירוי:
"מאמי, קום" שמעתי קול עדין והייתי בטוח שזאת חן "אני ישן" אמרתי והסתובבתי.
והרגשתי ידיים מסביב למותניי, תפסתי אותם ואמרתי "חן למה את מעירה אותי?" פתאום הרגשתי שנרתעה והסתובבתי אליה.
ראיתי שזאת עדן "אני לא חן, אני עדן" אמרה בקול נעלב ועם מבט למטה "סליחה אני פשוט הייתי בטוח שאת חן יש לכן קול דומה" אמרתי בניסיון לתקן את הטעות "זה בסדר, מתבלבלים בינינו כל הזמן" אמרה ואני נרגעתי "קום אני אכין לך קפה" אמרה, קמה ויצאה מהחדר.
בימים אחרים לא הייתי קם, אבל הבנתי שאני חייב לקום אחרי מה שהיה לפני שנייה, אם קמתי ויצאתי למטבח.
היא חיכתה לי עם חיוך וקפה הפוך, ורק אז הבנתי איך הסתבכתי.
היא מהדביקות שלר משחררות ולפתע עברה לי מחשבה שהלוואי וחן הייתה ככה.
ירדתי וניסיתי לזייף חיוך, ישבתי ושתיתי את הקפה, היא מלמלה כמה דברים, לא ממש הקשבתי לה אבל שמעתי בין הדברים "אני אכין לך מרק ונישאר פה שנינו כל היום" ופערתי את עיניי כי אין מצב! "לא מאמי למה שתטריחי את עצמך, גם ככה אני צריך לצאת לבית ספר עוד מעט" אמרתי וקמתי מהכיסא "אוקיי אז אני מחכה לך למטה" אמרה והלכה להתיישב בספה והבנתי שאני באמת צריך לצאת לבית בספר היום אז עליתי למעלה, התלבשתי מהר, לקחתי את התיק וירדתי למטה "יאללה בואי" אמרתי ויצאנו מהבית.
הנסיעה הייתה שקטה, הרגשתי כאילו היא כל הזמן רוצה להרשים אותי בדיוק ההפך מחן 'די לחשוב עליה' הפצרתי לעצמי בראש.
הגענו ונכנסנו לבית ספר,"אז, אהה ביי" אמרתי כשגירדתי בעורפי והיא קפצה עליי פתאום בחיבוק ונישקה אותי "שיהיה לך יום טוב אהוב שלי" אמרה והלכה אל תוך בית הספר גלגלתי עיניים והלכתי למחששה.
ראיתי שם את ליאור ושי "אחי, נעלמת" אמר ליאור וקם אליי וככה גם שי התחבקנו בחיבוק גברי וישבנו על הספסל שהיה שם.
היה צלצול להפסקה, ופתאום ראיתי מרחוק את ליטל, רוי ועדן הולכים לכיוונינו "שיט" מלמלתי לעצמי ותפסתי את הראש. כשהרמתי שוב את הראש ראיתי את חן וירון הולכים מחובקים והרגשתי שמישהו בועט לי בלב.
הם התקרבו, ורציתי להחזיר לה, רציתי שגם לה יכאב קצת אז התקדמתי במהירות אל עדן "איך היה השיעור מאמי" אמרתי בקול הכי רך שיכלתי וליטפתי את שערה, היא אמרה איזה משהו אבל לא ממש הקשבתי לה ושראיתי שחן רואה אותי תפסתי את פניה של עדן ונישקתי אותה תוך כדי שאני בטוח שחן רואה.