שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 11

התחלנו לנסוע והיה שקט.
פתאום משום מקום רוי התחיל לצחוק כמו משוגע.
"מה אתה צוחק אידיוט, פיטרו אותי" אמרתי והוא המשיך לצחוק יותר חזק
מרוב הצחוק שלו התחלתי לצחוק בעצמי, צחקנו כמו משוגעים עד שנרגענו.
"למה עשית אתה זה?" שאל במעין גיחוך קל "ככה היה בא לי".
זה מה שהייתי אומרתי כל פעם שרציתי שרוי יירד ממני וכך היה.
היה עוד כמה דקות של שקט ואני רק במחשבות על מה עם ליטל ואם הבן זונה הזה עדיין מטריד אותה או יותר גרוע בקיצור לא הפסקתי לדאוג.
"אמא דואגת בגלל שאת לא אוכלת" אמר בקול קטן שכמעט ולא שמעתי "לא עוד פעם השיחה הזאת" אמרתי וגלגלתי עיניים "טוב, אני רק דואג לך את יודעת" אמר והסתכל עליי "אז אל" אמרתי בקול נוקב והחזרתי את המבט לצד הכביש.
הגענו והוא החנה את האוטו.
ישבנו בשקט ברכב, בלי סיבה, פשוט ישבנו בשקט.
נהגנו לעשות את זה הרבה. (כן, אני יודעת אנחנו מוזרים)
"תקשיב תתקדם לכיוון הבית אני קצת בנדנדות שלי" אמרתי לו והא הנהן.
"סבבה, רק אל תחזרי מאוחר כי יש מחר בית ספר" אמר ופתח את הדלת "כן, המפקד" אמרתי, הצדעתי ופתחתי ואת הדלת והוא גיחך.
התפצלנו כשאני הולכת לפארק השעשועים ליד הבית.
ישבתי על הנדנדה עם אוזניות והתחלתי לבכות, לבכות על המצב בבית, לבכות על ליטל, לבכות על זה שפוטרתי ופשוט הוצאתי את הכל אבל לא בכי כמו שאתם חושבים אלא בכי קטן כי אני לא בוכה בדרך כלל בחוץ כשזה לא בחדר שלי.
ראיתי פתאום יד מושטת אליי כשהיא אוחזת בשוקולד.
הרמתי את הראש וראיתי את ליטל שגם לה היו דמעות בעיניים.
הורדתי את האוזניות, לקחתי את השוקולד, קמתי וחיבקתי אותה והיא לחשה לי "תודה" תוך כדאי חיבוק.
כשהתנתקנו שאלתי אותה בחיוך "לנדנד אותך?" היא הנהנה והתחלתי לנדנד אותה.
התחלנו לדבר ולצחוק ושמחתי שאני יכולה לעודד אותה.
"אני לא מאמינה שעשית את זה" אמרה בגיחוך "מגיע לו" אמרתי בחיוך גאה "אל תתני לאף אחד להוריד אותך למטה, את יותר מזה..." אמרתי בקול רציני והיא השפילה מבט, הרמתי לה את המבט וחזרתי על המשפט "את הרבה יותר מזה" הדגשתמ וחיבקתי אותה
"טוב יאללה, כבר 2 בלילה רוי יהרוג אותי" חיבקתי אותה שוב ונפרדתי ממנה
כשפתחתי את הטלפון ראיתי הודעה מעדן
עדן:"באמת אין לך אלוהים, אמרתי לך לא להסתבך איתו מה את לא מבינה? למה עשית את זה?"
מה? על מה היא מדברת?
חן: "על מה את מדברת ילדה?"
עדן:"נו די זה לא מצחיק, אני מדברת על לירוי, את לא מבינה? הוא ממש מסוכן אל תסתבכי איתו, פעם אחת תקשיבי לי!"
חן:"הוא הציק לאחת הבנות, מה הייתי אמורה לעשות? לשבת בשקט?!"
עדן: כן, את לא מבינה, הוא מסוכן מאוד! בבקשה אל תתקרבי אליו, בשבילי..."
חן:"למה הוא כלכך מסוכן? מה הוא כבר עשה? ולמה את כלכך מזהירה אותי לגביו? כולה ערס צעצוע שחושב הוא איזה משהו!"
עדן: "הוא זה שאישפז את אחי..."
כתבה ואני הייתי בשוק.
כשהיינו בכיתה י' בערך אורי, אח של עדן היה בי"ב.
באחד הימים הוא רב עם איזה ילד, והיה מאושפז שבוע בלי הכרה בבית חולים וכולו היה חבלות.
חן: "אבל זה היה כשהיינו בכיתה י'... וגם הוא..."
עדן:"זה מה שאני אומרת... אם הוא עשה לו את זה בכיתה י' תחשבי מה הוא יכול לעשות עכשיו..."
כתבה ולא החזרתי לה תשובה, לא ידעתי מה לכתוב לה... הוא לא היה נראה לי כזה מסוכן כמו שהיא הגדירה
'איך הסתבכתי' נרדמתי בהרהורים.