שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 42

נקודת המבט של חן:
וואי אני כלכך מאושרת שהוא קם! הרופאים הסתומים האלה עלאק לא יקום לירוי שלי הוא פייטר!
נכנסתי לבית וראיתי שכולם בסלון "חן, מה עם לירוי?" צעקה יערה ורצה אליי "מה נראה לך?" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותה, הייתה בבית שמחה גדולה כולם צעקו והשתוללו ושמחו.
לקחתי את אמא לצד "אמא, אממ ההורים של לירוי בארץ, ו..." אמרתי בקצת גמגום "נעבור היום" אמרה והלכנו להגיד לכולם אבל לא אמרנו את הסיבה, רק שזה מה שהוחלט.
הלכנו לארוז את מעט הדברים שהיו לנו.
בדרך לחדר שלי נעצרתי בחדר של לירוי, נשכבתי על המיטה שלו וניזכרתי בלילה שלפני ובכיתי בכי מופנם, אני שונאת את עצמי על מה שנתתי לו להרגיש באותו הבוקר, אחרי שהתפרקתי ארזתי לו כמה בגדים והלכתי לחדר שלי.
נכנסתי להתקלח זריזה, וארזתי את הדברים שלי מהר כדי לחזור אליו כמה שיותר מהר.
כשסיימתי לארוז נגשתי לבן ויערה "נו, אז אתם באים איתי ללירוי?" שאלתי והם קפצו אליי בחיבוק "התביישנו לשאול" אמרה יערה ויצאנו לבית החולים עם רוי הרכב ששניהם חגורים מאחור.
אני יודעת שבית חולים זה לא מקום לילדים ובמיוחד שיערה לא צריכה לראות את אחיה במצב כזה, אבל אני יודעת שזה יחזק אותו.
"תשארו פה, נפתיע אותו" אמרתי ליערה ובן מחוץ לחדר והם נשארו במקומם.
"שלום" נכנסתי בחיוך "חיכיתי לך! בואי" אמר בחיוך ופרס ידיו, "אחי, אתה בחיים" אמר רוי ורץ לחשק אותו "יש אומרים" אמר ושנינם צחקו.
הנחתי את התיק עם הבגדים על השידה שהייתה לידו וחיבקתי אותו "מתי מפתיעים אותו?" בן צעק מהכניסה והכניס ראש מהדלת לתוך החדר ואני צחקתי "ניסיתי" אמרתי והוא ורוי צחקו "בואו" צעקתי להם ולירוי צחק והם רצו אליו וקפצו עליו בחיבוקים "וואו, לאט קטנטנים" אמר שצחק והם ירדו ממנו.
הרגשתי כלכך טוב, עשבנו כולנו וצחקנו כאילו לא קרה כלום.
"אולי תלכו לקנות משהו טעים?" אמרתי לבן ויערה והם הלכו למוכנות שהיו ליד החדר.
"איפה ההורים שלך?" לחשתי לו "לא יודע, הם יצאו כמה דקות לפני שהגעתם" אמר "אנחנו נעזוב היום" אמרתי "מה פתאום!" אמר "מאוחר מדי, כבר ארזנו" אמר לו רוי והוא רצה להגיד משו אך מיד עצרתי אותו "די! כבר הוחלט" אמרתי ותפסתי בידו והוא סוג של נכנע "אני חייב לספר לכם משהו" אמר בדרמטיות "אתה הולך למות?" אמרתי בציניות והוא ורוי צחקו "נו, ברצינות" אמר "נו אתה מלחיץ אותי תגיד כבר" אמרתי ובדיוק הילדים נכנסו לחדר בצרחות וצחוק "אחר כך" אמר ואני הנהנתי בהסכמה.
אחרי כמה דקות ההורים של לירוי נכנסו "אמא אבא" צעקה יערה והתנפלה עליהם החיבוק והם חיבוקו אותה חזרה ואני חייכתי "מאמי שלי" אמרה אורנה "התגעגעתי אליכם" אמרה להם יערה "גם אנחנו מתוקה שלי" אמר מיכאל "לירוי כבר סיפר לך?" שאלה אורנה את יערה והיא הנידה ראשה "אנחנו עוברים לאיטליה" אמרה ואני ורוי הסתכלנו על לירוי בשוק