פרק 1 | רסיסים מהעבר

136 23 17
                                    

פרק 1: רסיסים מהעבר

עיירת פארקס, לפני ארבעה חודשים...

"פריי!" קולו של הילד הקטן שקרא בשם אחותו הדהד ברחבי אולם הספורט. היא שיחקה שם כדורסל, יחד עם חברותיה. הכדור הכתום ועם המעטפת הקשיחה היה אצלה בידיים והיא השליכה אותו לכיוון הסל. הקול של אחיה גרם לה למעוד מעט לפני הזריקה, ולכן הכדור פספס את הסל ונחת על הרצפה.

היא הסתובבה אל הילד. "טובי, מה אתה עושה כאן?" היא שאלה בדחיפות.

הילד הקטן היה אחיה, בעל שיער שחור פרוע ומבולגן ועיניים כחולות וגדולות. במידה מסוימת, הם הזכירו אך גם היו שונים אחד מהשנייה. הוא לבש חולצה ומכנסיים קצרים, ונעל נעלי ספורט עם סקוצ'ים, כי תמיד הסתבך עם שרוכים.

פריי הייתה לבושה בבגדי קבוצת הכדורסל שלה, הבד היה מסוג דרייפיט, שסופג זיעה, ולכן רק פניה וידיה נטפו זיעה ולא החולצה או המכנסיים.

"אבא אמר לי לקרוא לך." הוא מלמל במהירות.

"אבא?" שאלה בחוסר ביטחון. "מה קרה לו?"

טובי נשך את שפתו התחתונה. "הוא חטף התקף זעם נוסף." הוא אמר בקול ומיד פריי כיסתה את שפתיו הדקיקות עם כף ידה. היא התכופפה וישבה על ברכיה.

"אתה זוכר מה אמרנו לך? אני ואימא?" היא שאלה אותו.

הוא הנהן, אך לא היה בטוח. ולכן היא הסבירה לו שוב. "אסור לך לדבר על התקפי הזעם של אבא. לא בציבור, לא ליד אנשים ולא ליד חברים שלך."

"אבל – אבל –" הוא רצה להמשיך לדבר. אך היא עצרה אותו.

"אין אבל, טובי. אני לא רוצה שייקחו אותך למשפחה אחרת." היא לחשה אליו וליטפה את שערותיו השחורות, היא חיבקה אותו בחוזקה. הוא חיבק אותה חזרה וכשהם התנתקו מהחיבוק, היא ניגשה לקחת את התיק שלה.

אח שלה היה בן שמונה, קטן אבל גדול מספיק בשביל להבין שמה שאביהם עושה להם הוא לא תקין ולא בסדר. היא אחזה בידו ביד אחת וביד השנייה שמה את תיק הצד שלה על כתף שמאל, ליבה דפק בחוזקה כשהבינה מה הולך לקרות כשיחזרו הביתה.

הם הגיעו כעבור כמה דקות אל הבית, בית ספרה היה קרוב מאוד לביתה. הבית שלה היה בית קרקע, מלא ברעפים כהים שמשמשים כגג בצורת משולש. היא יכלה להרגיש בזיעה שמילאה את כף ידו של אחיה ולכן טפחה על כתפו.

היא דפקה בדלת, כשגילתה שהדלת כבר פתוחה, היא נכנסה יחד עם אחיה. לפתע קול ניפוץ זכוכית נשמע קרוב לאוזנה, כשהסתכלה לכיוון שממנו הגיעה הרעש, היא הופתעה לפגוש בחתיכת זכוכית ששרטה את עור פניה ממש מתחת לעינה הימנית.

היא הניחה את כריות אצבעותיה על מקום הפגיעה, וכשראתה שהן התמלאו בדם היא לחשה לאחיה. "רוץ לחדר." היא סגרה את הדלת וניסתה לעצור את עצמה מלבכות.

שלושת הפרשים חלק 2Where stories live. Discover now