שלושת הפרשים חלק 2

פרק 12 | רוח שנשברת

פרק 12 | רוח שנשברת

ג'ו היה קשור לאחד הכיסאות מהמטבח, מרקו קשר אותו עם חבל עבה שמצא במרתף ועטף את חזהו במספר סיבובים הדוקים, כך שלא יוכל לחשוף על לברוח. פניו היו מלאות בדם מהמאבק איתי ועם לוסי. לא הרגשתי רע על מה שעשיתי לו. הרגשתי רע על כל הפעמים שרבתי עם לוסי לגביו, על האופי המטופש שלי – לסמוך על אנשים מהר מדיי.אני זוכר הכל, אני זוכר את הילדות איתו – איך זה שהוא יכול היה לבגוד בי ככה?

הוא חייך חיוך מרוצה, שיניו מדממות ומאפו זולג דם ללא הפסק.

כולנו עמדנו סביבו. "רוצה להתחיל לדבר?" מרקו שאל כשהוא אחז בחץ.

הוא המשיך לחייך. "לא."

מרקו סטר לו בפנים וראשו הושמט לצד. הוא ירק דם על הרצפה וצחק כמו אדם מזוכיסט. "תשובה שגויה."

"באמת?" הוא הרים את גבתו. מרוק הניף את ידו לסטור לו פעם נוספת.

"מספיק." עצרתי והסתכלתי על ג'ו. "מי זה הדלס? מה הוא רוצה מהחץ הזה?"

הוא צחק. "אתה באמת טיפש כל כך? הוא רוצה להרכיב את החרב וזה הדבר היחיד שאני יכול להגיד לך." הסתכלתי ישירות על עיניו, לא הצלחתי לזהות אותו. זאת אומרת, המראה שלו היה שייך למראה של החבר הכי טוב שלי – אבל זה לא היה הוא.

"כריס –" הוא אמר וירק את דמו פעם נוספת לאותו צד. "אנחנו באותו צד, אחי. קדימה, זה אני. החבר הכי טוב שלך."

"החבר הכי טוב שלי לא היה מתמרן אותי ככה. החבר הכי טוב שלי לא היה פוגע בחברה שלי!" קראתי אליו. "החבר הכי טוב שלי לא היה הפרש הרביעי." אמרתי בשקט.

"אז כנראה שמעולם לא היה לך חבר הכי טוב." הוא אמר ברצינות. הרגשתי שהוא נעץ בליבי סכין וסיבב אותה ללא הפסק. "כריס, תסתכל עליי." הוא אמר בקול רגוע. היה נראה שלמרות שהוא זה שקשור, הוא עדיין שולט במצב.

הרמתי את ראשי אליו באיטיות. "מה?"

"אני, אתה, לוסי. אנחנו באותו צד, אחי. אנחנו אמורים לעשות את זה." הוא אמר במהירות. "אנחנו אמורים להשמיד את העולם, זו התכלית שלנו, אחי. קדימה. תשחרר אותי." הוא לחש לבסוף.

"אני לא איתך באותו צד. לא אני ולא כריס!" לוסי צעקה עליו בקול שבור.

"ומה לגבי פריי?" הוא חייך כשהדם כבר ממלא את כל שיניו וצובע אותן בצבע אדום כהה.

קימטתי את מצחי והתרכזתי בפניו. "מה לגביה?"

"פריי הבינה." הוא לחש. "פריי הבינה שאנחנו באותו צד. פריי הצטרפה לצד המנצח!" הוא צרח וצחק לבסוף. "אתה צריך להבין משהו, כריס. בקרוב, העולם יתחלק לשניים." הוא ירק שוב. "אלה שישמידו ואלה שיושמדו." עיניו לא ירדו מעיניי. "איזה צד אתה הולך להיות?"

"לא יהיו שום צדדים כי אנחנו הולכים לעצור אותך." אמרתי לו. "ועכשיו, אתה הולך להגיד לי איפה פריי." הוראתי לו.

הוא נשף. "אתה באמת טיפש." הוא אמר. "אני הרגע אמרתי לך, היא לא רוצה שיצילו אותה! היא לא צריכה הצלה!" הוא הרים את קולו.

"אתה לא יודע מה היא צריכה!"

"אני כן!" הוא צעק. "אני והדלס יודעים. אנחנו הראנו לה מי המשפחה שלה, מי זה האבא שאליו היא רוצה ללכת. היא בחרה להצטרף אלינו." הוא הוריד את טון הדיבור שלו.

עיניה של לוסי דמעו. "מה עשיתם?"

"אנחנו לא עשינו כלום. זו הייתה הבחירה שלה להצטרף אלינו." הוא השיב.

"מספיק." עצרתי אותו. "לוסי, איפה הטלפון של ג'ו?" היא הושיטה לי אותו לאחר ששלפה אותו מכיסה.

עיניו נפערו. "מה אתם עושים?"

"אם אתה בצד של המשמידים, למה אתה כל כך מפחד מהבוס שלך?"

"הוא לא.." ג'ו אמר בקול מאופק. "הוא לא הבוס שלי." השלים את דבריו בשקט.

לחצתי על שמו של הדלס ברשימת אנשי הקשר והטלפון צלצל אליו. כשהשיחה נענתה דיברתי ראשון. "הדלס?" שאלתי.

"מי זה?" קולו היה של נער צעיר, בערך בגילנו. "איפה ג'ו?"

"נעים מאוד, אני לא חושב שג'ו הכיר בינינו עד עכשיו. השם שלי הוא כריס קייבל ואיתי על הקו ג'ו, תגיד היי, ג'ו." אמרתי לו בבטיחון וכשפניתי אל ג'ו נימת קולי השתנתה לזלזול והושטתי את הטלפון אליו.

הוא אמר לו דבר מה בשפה לא מוכרת. "מה הוא אמר לך?" נדחפתי בשאלה.

"זה לא עניינך, פרש המלחמה. עכשיו, מה אתם רוצים?" הוא שאל.

"היום בערב, בכניסה ליער סקייווד. אנחנו נבוא לשם יחד עם ג'ו. תביא את פריי איתך, אני רוצה שנחליף ביניהם." השבתי לו.

"מי אמר לך שהיא כל כך רוצה לחזור אליכם?" קולו היה מתון.

"שמונה בערב. אל תאחר." אמרתי לו והתכוונתי לנתק את השיחה.

"חכה!" קולו נשבר. "תכניס את החץ לעסקה. אני אביא לכם את פריי אך ורק כשאראה את ג'ו ואת החץ מול עיניי." הוא אמר.

"העסקה היא רק עם ג'ו." הבהרתי לו.

"שמונה בערב. אל תאחר." הוא חזר על דבריי וניתק את השיחה, מבלי להגיב לתנאי שלי. ג'ו צחק ואני צעקתי והשלכתי את הטלפון לאוויר כתגובה מרוב זעם.

 ~~~
פרק חדש! פרק הבא פרק אחרון לחלק הראשון! האם אתם מוכנים לחלק השני? 

אני יודע שלא, אבל זה בסדר. XD מקווה מאוד שתהנו, אנחנו נתראה בפרק הבא :)