שלושת הפרשים חלק 2

פרק 26 | אמצעי מיקוח

פרק 26 |  אמצעי מיקוח

הוא חייך. "נראה שעבר עלייך דיי הרבה מאז שנפגשנו לאחרונה, כריס."

הנהנתי ומבלי לשים לב דמעה נפלה ישירות מעיני אל התמונה, כשהיא מנקה ממנה את האבק. "אפשר להגיד אותו דבר גם עלייך." משכתי באפי.

הוא צחק והתכופף אליי. "אני מקווה שאתה מתכוון למראה."

חייכתי חצי חיוך. "איך זה קרה?" הצבעתי עליו.

"כמו שפרקר כבר אמר. ברגע שהשטן נמצא אצלך, הגוף שהוא שוכן בו מתחיל להרקיב מהר יותר." הוא נאנח. "אבל יחד עם החסרונות, יש גם יתרונות." הוא אמר והושיט את ידו כשלפתע להבות אש הגהנום הסתלסלו באצבעותיו. חגו סביבן לפני שנמוגו לגמרי והותירו אחריהן עשן מסתלסל.

הרמתי את ראשי והחלטתי לשאול. "למה לקחת את החלק השני של החרב?"

הוא הסתכל עליי ברצינות. "סליחה?"

"למה לקחת את אבן החן של ת'ורן? למה קנית אותה מחדש מחנות היהלומים שבכניסה לעיירה?" שאלתי אותו במהירות.

הוא משך באפו. "אני צריך אותה."

"בשביל מה?"

"אמצעי מיקוח." הוא אמר. "ידעתי בשנייה שעזבתי אתכם וחזרתי אל משכני, סליחה, אל משכן השטן, כל מידע על כל המימדים. אני יודע אלפי ועשרות אלפי שפות שונות, כריס. אני יודע את משמעות החיים."

אם כמה שזה עניין אותי, רק רציתי לדעת איפה הוא מחביא את האבן ומה נצטרך לעשות בשבילה. "אני צריך את האבן הזו."

"אני יודע שאתה צריך," הוא אמר. "בגלל זה אמרתי שזה אמצעי מיקוח."

"אוקיי. מה אתה רוצה תמורתה?"

"אני חושב שזה משהו שאתה לא יכול לתת לי. לא כעת." הוא חייך. "אני צריך את החץ, כמה שיותר מהר. ולצערך, החץ נמצא אצל אויבך, לוק."

"הדלס." תיקנתי אותו. "לוק זה שם אנושי מדיי למפלצת שהוא." הסברתי לו. "ובכל אופן, אני מבטיח שאשיג את החץ. אני רק צריך את האבן הזו בשביל להשמיד אותה."

"אתה יודע, אתה וכל החברים שלך לא חושבים אף פעם עד הסוף. כל התוכניות שלכם תמיד נהרסות כי אתם לא חושבים צעד אחד קדימה." הוא אמר.

קימטתי את מצחי.

"אתם רוצים להשמיד את האבן. בבקשה, קחו את האבן. אבל אתם לא יודעים כיצד להשמיד אותה." הוא אמר. "אתם מתכננים לפגוע בהדלס בזמן עסקת החליפין, אבל לא חושבים מה יקרה אם הוא כבר יצפה את המהלך הזה." הוא אמר.

"אתה –"

"הייתי שם. כן." הוא אמר. "אתם רוצים להביא את פריי אליכם חזרה, אבל אתם לא שואלים את עצמכם מדוע היא עזבה ולמה הצטרפה לצד של הרעים." הוא אמר במהירות. "אם אביא לך את האבן, אתה לא תדע כיצד להשמיד אותה. עד שתמצאו את הדרך, הדלס כבר ייקח את האבן מכם." הוא לקח נשימה והזדקף. "ולכן, אני מעדיף להביא לו את האבן. כי הוא כבר ייתן לי להשתמש בחץ."

"גם אתה לא חושב עד הסוף." אמרתי.

"סליחה?" שאל.

"מה אם הוא לא ייתן לך את החץ?" שאלתי חזרה.

"אני אשרוף את נשמתו. הוא יודע שאני מחזיק בכוח שיצר אותו והוא יודע שאני גם מחזיק בכוח להשמידו. הוא לא יעז להתנגד לי."

קמתי על רגליי גם אני כשאני מותיר את התמונה על הרצפה. "אם כך, האן. אני לא יכול לתת לך ללכת. לא עד שתביא לי את האבן הזו."

והרגשתי את הכאב בעיניי, הכאב שכבר נהפך לנסבל. הכאב שכבר הפך לחלק ממני. הכאב ששינה את צבע עיניי, שסימל את הפרש שבוער בתוכי.

~~~

בגלל שהפרק קצר, תצפו לפרק הבא היום בערב ^^