שלושת הפרשים חלק 2

פרק 2 | משחק הכדורגל

פרק 2 | משחק הכדורגל

המשחק התחיל, אחזתי בכדור בשתי ידיי. לוסי עמדה כשידיה מושטות לצדדים, מחכה שאמסור לה את הכדור והיא תוכל לרוץ אליו ולבעוט אותו אל השער הנגדי. היא התרכזה בכדור, נותנת למחשבותיה לנדוד בבהייה ממושכת בו. לא ידעתי על מה היא חושבת, יכולתי לנחש. בוודאי על הילדה מהתמונה, אולי על ג'ו או פריי שאותה היא לא ראתה כבר חודש שלם. היא התגעגעה אליה, יכולתי לחוש בזה.

"נו," ג'ו היה חסר סבלנות.

מסרתי לה את הכדור לכיוון הרגליים, היא תפסה אותו עם רגל אחת והחלה לרוץ איתו לכיוון השער. אני נשארתי דרוך כשהשער המאולתר מאחוריי. הקו בין שתי שיחים צדדים סימנו את השערים אצל כל קבוצה.

ג'ו רץ לכיוונה והיא כתגובה עצרה והרימה את מבטה קדימה. מנסה למצוא את הדרך הטובה ביותר שתוכל לחצות את ג'ו. הוא זינק קדימה, והיא זזה מיד שמאלה. היא מסרה את הכדור בין רגל אחת לשנייה.

היא הניפה את רגלה קדימה ובעטה אותו לכיוון השער. שם הוא חצה את הקו הדמיוני ונכנס אל השער.

לאחר ארבעה נקודות שהיא הבקיעה כנגד ג'ו, שהיה מלווה בחטיפות של הכדור, מסירות והטעיות כמעט בלתי אפשריות, נראה היה שהוא היה מעוצבן.

הוא הנחית את הכדור על הדשא התרכז ולקח תנופה. היה נראה שהוא בכלל לא תכנן להתקדם לכיוון השער שלנו, אלא לבעוט אותו מהשער שלו ולקוות לטוב ביותר.

לוסי הייתה מוכנה, היה נראה שהמשחק הידידותי הזה היה יותר מסתם משחק. הוא בעט את הכדור, הוא הסתחרר באוויר והתקדם לכיווני במהירות. הייתי מוכן להדוף אותו עם ידיי, אך לפתע הוא נטה שמאלה, שם הוא פגע בחלון של בית היתומים, שהיה קרוב אל האדמה. הכדור נכנס אל החדר שהחלון היה בו.

הוא התכווץ והסתכל עליי. "אתה זוכר את המקום הזה?" הוא שאל.

התרכזתי כשלפתע תמונת זיכרון קיפצה. היינו בדיוק באותו מקום, החלון היה מנופץ וג'ו משך בכתפיו כשראה את פניי המרוגזות. שקשקתי את ראשי בכדי לצאת מהזיכרון ולענות לו על שאלתו. "זה המחסן. תמיד היית בועט לשם כדורים." גיחכתי.

לוסי כיווצה את עיניה והתקרבה לשם.

אני וג'ו אחריה. "כן, אני לא יודע למה זה קורה." הוא גירד את ראשו.

היא התכופפה לכיוון החלון המנופץ. השבר היה בצורת עיגול, כמו הכדור. זה היה נראה מוזר, לא טבעי. היא הסתכלה עליי במבט מבולבל. "איך זה אפשרי?"

התכופפנו כולנו והסתכלנו על החלון. השבר היה מדויק. היה נראה שסכין מיוחדת חתכה את הזכוכית ויצרה צורת עיגול מדויקת. מההדף של הבעיטה, החלון כולו היה אמור להתנפץ, ולא רק חלק ממנו. במיוחד לא בצורת כדור.

"רוצה שנפרוץ למחסן כמו בימים הטובים?" הוא שאל כשהוא מתבונן בי בעיניו המלוכסנות.

חייכתי אליו והנהנתי בהסכמה. פתחתי את החלון והזדחלתי פנימה לבפנים. הרגליים שלי נחתו ראשונות כשנפלתי אל תוך החדר. לא ראיתי את הכדור, אך ראיתי חלון שהשקיף אל חדר נוסף. החלון היה מנופץ ומשם הבנתי שהכדור עבר דרכו.

הדרך אל החדר הייתה דלת רעועה שראיתי אז, בזיכרון שלי, במכון. התקרבתי אליה כששמעתי את ג'ו נוחת על רגליו גם, אחריי. נגעתי בדלת העץ, היו בה שבבים חדים שיכלו לדקור אותי. הידית של הדלת הייתה בצורת עיגול כסוף. היה צריך לסובב את הידית בכדי לפתוח את הדלת.

הסתכלתי לאחור, לכיוון ג'ו. "לפתוח?" שאלתי.

הוא הרים את הגבה שלו. "אתה לא רוצה לפתוח?"

"א-אני לא יודע." אמרתי לו. "אולי יש סיבה שהדלת סגורה תמיד?"

"כריס. אתה זוכר כמה פעמים פרצת אל החדר הזה?" הוא טפח על הכתף שלי. "מה הבעיה שלך לעשות את זה שוב?"

"מה הבעיה שלך לעשות את זה? למה תמיד אני?" השבתי לו בחזרה באותה שאלה.

קצת נפגעתי מאיך שהוא דיבר אליי, הרגשתי שהוא משתמש בי למטרה מסוימת. התרחקתי מעט מהדלת כשהוא עצר אותי. "חכה!" הוא התנשף. "אני מצטער." הסתובבתי אליו. "אני – אני פשוט אף פעם לא הצלחתי לפתוח את הדלת."

"אז אולי תנסה?" הושטתי את ידי קדימה אל הדלת.

הוא גלגל את עיניו. "כריס, אני לא רוצה לנסות כי אני יודע שאני לא אצליח. אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל אני הייתי מושא לצחוקים ולירידות של לורן." הוא אמר והרגשתי שכבר נתקלתי בשם הזה.

עצמתי את עיניי בכדי להיזכר. את האמת שזה עיצבן אותי, הזיכרונות כן חזרו אליי, אבל הייתי צריך להיזכר בהם. שישאלו אותי שאלות ספציפיות על זיכרון ספציפי ואז אני אזכר בו.

הנהנתי וניגשתי אל הדלת. שמעתי את שתי רגליים נוחתות על הרצפה וכשהסתובבתי ראיתי את לוסי. היא הרימה את ראשה אלינו. "כמה זמן לוקח לכם להביא את הכדור?"

"הוא נמצא מאחורי הדלת הזו." הצבעתי עליה.

"איך הוא הגיע לשם?" היא הרימה את גבתה.

משכתי בכתפיי. "ג'ו בעט בכדור ו –"

"אני יודעת איך הוא הגיע לכאן. אבל איך לעזאזל הכדור נטה גם אל החלון וגם אל החלון הזה?" היא הצביעה על החלון המנופץ השני. "אתה צריך להיות מוכשר מאוד בשביל לעשות את זה." היא פנתה לג'ו.

"אז יכול להיות שאני מוכשר." הוא גירד את ראשו.

התרכזתי בלוסי והתקרבתי אליה. "היי, מה קורה?" שאלתי בשקט. "זה רק כדור."

היא נדה בראשה. "לא משנה."

הנהנתי וניגשתי אל הדלת, הושטתי את ידי אל הידית ובשנייה שסיבבתי אותה, הדף חזק של אנרגיה כתומה בוהקת יצאה מן הדלת ודחפה את כולנו לאחור, התגלגלתי על הרצפה כשראשי נחבט שם פעמיים. גופי רטט וכשהרמתי את ראשי אל לוסי, ראיתי שהיא בסדר והרגשתי הקלה.

הרגשתי בנוזל שזלג מאפי והושטתי את ידי אל אפי. זה היה דם, מראה שלא יצא לי להיתקל בו מאז הקרב עם פרקר, השטן, לפני חודש.

"אתה בסדר?" לוסי ניגשה אליי.

מצמצתי כמה פעמים והסתכלתי על הדלת. היא נשארה במקומה, לא נפתחה ולא נהרסה מהדף הקסם. "כ-כן." עניתי אך תיקנתי את עצמי כשאני לא מוריד את מבטי מהדלת. "אני חושב."

~~~
פרק שני והעלילה מתחילה! 

תשמחו לשמוע שאני מתקדם מאוד בכתיבה.. אני עכשיו כותב את פרק 16 ויש לי רעיונות לכל פרק עד פרק 20! ^^
אז מקווה מאוד שתאהבו, אנחנו נתראה בפרק הבא :)