פרק 19 | ילד המתכת

87 12 25
                                    

פרק 19 |  ילד המתכת

לאחר זמן מה, לוסי חזרה גם היא, אך ללא פריי, אימו של ת'ורן. ניסיתי לא ליצור יותר מדיי קשר עין, הייתי פגוע ממנה. באותם רגעים היא שכחה שאני רק דואג לה ולא רוצה ברעתה. כל מה שקרה עם ג'ו ערער את כל מערכת היחסים שלנו. לא האמנתי בה כשהיא אמרה לי שהוא רע ונראה שזה השפיע על מעשיה אז, בספרייה.

מרקו היה הראשון לקבל את פניה. "מה קורה, לוסי?" הוא שאל. "חשבת על זה קצת? את מתכננת להעביר אותנו למימד שלנו?"

היא התכוונה לענות אך הוא כבר המשיך לדבר.

"לא משנה. אני לא יודע מה קורה איתך, אבל תתחילי להתאפס על עצמך –" הוא התכוון להמשיך לאיים אבל אז קטעתי אותו.

"תירגע." קמתי מהמזרון. "זו זכותה לא להפעיל את הכוחות שלה. אם זה מה שהיא רוצה, זה מה שיקרה." אמרתי במהירות.

"כריס, הזכות להחליט מתי להפעיל את הכוחות נעלמה בשנייה שהדלס מחזיק כבר באלמנט אחד מתוך שלושה." הוא אמר. "אנחנו צריכים להגיע לחנות הזו במהירות ככל שאפשר בשביל לעקוף את הדלס."

"תתחשב בדעה שלה." אמרתי ברצינות. "סוף דיון. מחר בבוקר נחשוב מה לעשות. ואם נצטרך, נלך גם לארץ ההיא שההורים של ת'ורן דיברו עליה." סיכמתי את הדיון ויצאתי מבקתת המגורים. נאנחתי בעצבים והחלטתי לעשות סיבוב בכפר בכדי לנקות מעט את הראש. הסתכלתי על המדורה הגדולה שהגמדים הקימו, אביו של ת'ורן נופף לי עם ידו הקטנה שיש לידו מקום מסביב למדורה.

החלטתי לשבת לידו, לדבר מסביב למדורה זה משהו שלא עשיתי הרבה זמן. משהו שגרתי שכבר שכחתי כיצד מרגיש.

כיצד השגרה מרגישה.

"אתה בסדר?" ריצ'ארד שאל אותי.

לקחתי נשימה והנהנתי. "היו ימים טובים יותר." אמרתי והבטתי אל תוך האש הכתומה והגדולה, הלהבות רקדו בצורות מיוחדות ומדיי פעם גמד השליך קרש נוספת למדורה ומשם יצאו גיצים כתומים שבהקו בשמיים הכהים לפני שנכבו. הרגשתי בחום הכבד של המדורה מתחיל להשפיע עליי כשזיעה קרירה החלה לנטוף ממצחי.

"זה בגלל לוסי?" הוא שאל.

הרמתי את גבותיי. "בערך. זאת אומרת, גם."

"תן לי לספר לך משהו על האהבה, ילד." הוא אמר אך קטעתי אותו.

"אני מצטער, ריצ'ארד. אני לא מספיק רגוע בשביל לשמוע על אהבה. המחשבות על הכל רודפות אותי, א-אני לא חושב שלהעמיס עליי במידע נוסף יעזור." נאנחתי. "הדבר היחיד שיכול לעזור לי זה לשמוע על בעיות של אחרים." הודתי.

הוא צחק וטפח על הכתף שלי. "אתה... אתה בסדר."

לא ידעתי כיצד להגיב. החלטתי לשתוק ולחייך.

ריצ'ארד שתה מכוס עץ משקה, כנראה משכר, אולי יין, וכשסיים לשתות אותו בלגימה אחת הוא אמר. "אם כך, אני אספר לך על הבעיות שיש לי עם הבן שלי."

שלושת הפרשים חלק 2Where stories live. Discover now