שלושת הפרשים חלק 2

פרק 16 | כפר הגמדים

פרק 16 |  כפר הגמדים

השעה הייתה מאוחרת גם בכפר הגמדים וההרגשה לא הייתה שונה מההרגשה במימד האנושי. כמעט חשבתי שלא עברנו באמת מימד. ת'ורן, שהיה אמור להוביל את הדרך, ניסה לא ליצור קשר עם יותר מדיי אנשים והסתתר מאחורי מרקו. הכפר היה מלא בבקתות עץ כמעט זהות והתמקם בתוך קרחת יער עם עצי צמרת גבוהים במיוחד. כאלה שסימנו לי שאנחנו כבר לא במימד האנושי, בגלל עובי גזעם ואורכם שכמעט ונגע בשמיים.

"תנסו להימנע משיחות חולין איתם." ת'ורן אמר לנו כשצעדנו קדימה.

"עם הגמדים?" שאלתי.

"עם ההורים שלי." הוא השיב במהירות.

קימטתי את מצחי. "למה?"

"תנו לי לדבר פשוט. עבר המון זמן מאז שהגעתי לכאן, אני לא רוצה ליצור יותר מדיי עניין."

הגמדים התרוצצו סביב הכפר כשהם מרכיבים מבנה בצורת משולש עם עצי הסקה וגזעי עץ מסוגים שונים. נראה היה כי הם מרכיבים בסיס למדורה. הם עבדו בשיתוף פעולה מדהים, כזה שגרם לי, ומסתבר שגם ללוסי, להתרכז ולפתוח את שפתינו.

אחד מהגמדים זיהה אותנו ומיהר לדבר עם אחד הגמדים. הגמד איתו שוחח היה עם כובע מצנפת אדום, כמו לכל שאר הגמדים, פניו נקיות למדיי והוא צעד לכיוונינו. שיערו וזקנו מותאמים בצבעם הלבן. בגדיו היו כשל אדם כפרי, חוואי. היו לו שלייקס שהצמידו את מכנסו הקצר לחולצתו.

"בדרך כלל אנחנו מקבלים זרים גבוהים באהבה, אך איני מזהה אתכם ולכן אצטרך לבקש מכם לעזוב את הכפר שלי." הוא אמר כשהיה קרוב.

כיווצתי את מצחי. "א-אנחנו לא מכאן."

"אני יכולתי להבחין בזה." הוא הנהן. "אתם מהמימד האנושי. כבר נתקלנו בכאלה."

"איך ידעת?" שאלתי.

הוא הצביע על האף שלו. "יש לכם ריח מאוד מצחין. רוב הפעמים אתם מגיעים לפה מלאים באדרנלין מהמעבר בין המימדים וזה משפיע על הריח שלכם. לרעה."

פניי האדימו בבושה.

"נעים מאוד –" התכוונתי להציג את עצמי והושטתי את ידי בכדי ללחוץ אותה עם הגמד, אך בדיוק אז ת'ורן קטע אותי והתעופף לקדמתנו. הגמד זיהה אותו מיד כשגבותיו הזדקרו במהירות ופיו התעקל לחיוך נחמד.

"ת'ורן," קולו רעד. "חזרת הביתה."

"איפה ההורים שלי, דוק? אני צריך לבקש מהם דבר מה." ת'ורן התעלם לגמרי מדבריו. הגמד, דוק היה שמו, נקש באצבעותיו וגמד אחד רץ אליו במהירות. דוק לחש לו דבר מה באוזן והגמד מיהר ללכת.

"קראתי להם שיבואו. בוא, שב, ילדי. ספר לי מה עבר עלייך מאז אותו יום?" הוא פנה לשבת על הדשא שמילא את כל קרחת היער.

"דוק, אני לא באתי הנה בשביל לשוחח. המימד האנושי בסכנה ואנחנו צריכים להציל אותו." הוא הסתכל על כולנו.

"עוד פעם?" הוא שאל בקול מאוס.  "אילו עוד איומים נותרו מלבד איום הראגנרוק שכבר חלף?" הוא שאל. "החורף כבר עבר, ילדי. לא נותרו עוד איומים."

התחלתי להתבלבל. ראנגרוק? מה זה אומר? רציתי לשאול, אך החלטתי לוותר.

"אולי לא על המימד שלך, דוק. מי כמוך יודע כמה מימדים קיימים ביקום שלנו. המימד האנושי בסכנה,"

"המימד האנושי תמיד בסכנה." הוא קטע את דבריו.

"בכל מקרה, איפה ההורים שלי?" ת'ורן שאל בזריזות ובחוסר סבלנות.

"הם בדרך, קראתי לאחד הגמדים שיביא אותם הנה." הוא השיב. ת'ורן התעופף קדימה והבנו שגם אנחנו צריכים להתקדם אחריו. דוק תפס במפרק כף ידה של לוסי ודיבר איתה. אולי הזהיר אותה.  כשהוא שחרר אותה, מיהרתי לשאול אותה על כך.

"מה – מה הוא אמר?"

היא הייתה נראית מעט מפוחדת. "שזה לא אשמתם, מה שקרה לו." קולה רעד. "שאנחנו צריכים להגיד לת'ורן שזה לא אשמתם." היא השיבה לי כשמבטה נראה אבוד במקצת. עסוק במחשבות אחרות.

"אשמתם?" לא הצלחתי להבין.

לוסי הסתכלה על פניי. "הוא – הוא לא פירט יותר מדיי. רק אמר שאנחנו צריכים להגיד לו שמה שקרה לו לא קרה באשמתם."

"מה כבר קרה לת'ורן?" קימטתי את מצחי, לוסי כבר המשיכה ללכת ואני אחריה.

ההורים שלו לפתע בלטו בין כל הגמדים כשצעדו אלינו. הם היו שני אנשים נמוכי קומה, האישה מביניהם הייתה לבושה בשמלה ארוכה ומטפחת עטפה את ראשה. היא הייתה ג'ינג'ית, יכולתי להבחין בצבע הכתום בין המטפחת הבהירה. היו לה נמשים מפוזרים על פניה ושפתיה רעדו, יחד עם כל גופה, כשראתה את ת'ורן. אביו מיהר לחבק אותה, היה לו שיער שחור וזקן שחור גדול. כובע המצנפת שלו היה בצבע סגול, שונה משל שאר הגמדים.

"היי, אימא," קולו של ת'ורן היה עייף. "אבא."

הם מיהרו לחבק אותו כשפניו החמיצו בשנייה שהם נגעו בו. כנראה שהם לא שמו לב לפרט שהוא לא אוהב שנוגעים בו. הם שניהם בכו, יכולתי לראות שהם מרגישים רגשות אשמה מסוימת. אשמה וגעגועים.

"כריס," לוסי לחשה לי. "דוק, הגמד ההוא, אמר לי שהם לא אשמים במה שקרה לת'ורן." היא חזרה על דבריה בשקט. "שהם לא אשמים בהפיכה שלו לחרב." היא הסתכלה על פניי ואני על שלה.

מיהרתי להחזיר את מבטי אליהם.

"אל תגידו לי שחשבתם שהוא נולד חרב." מרקו שמע את שיחתנו, קולו ציני למדיי. "ת'ורן היה גמד פעם." 

~~~
פרק חדש וקצר :(
כבר אמרתי שהפרקים הופכים למעניינים יותר ויותר מרגע לרגע? מקווה מאוד שתהנו, מחר ההפתעה לכבוד שנה ליציאת הספר קברים נורדים! תהיו מוכנים.. (כן,כן. ההפתעה לא רק לקוראים של קברים נורדים.)