פרק 15 | מעבר בין מימדים
ת'ורן החליט לספר לנו על ההורים שלו, הורים שלא ידעתי שקיימים ולפי הבעתו של מרקו – הוא ידע.
הוא אמר שהם נמצאים במימד אחר, שעלינו לעבור מימד בכדי להגיע אליהם. מסתבר שיש להם ספרייה שלמה מלאה בספרים ותיעודים על יצורים על טבעיים, כמו המחשב של האן. כחלק מהתיעודים שיש שם, ת'ורן האמין שגם קיים ספר על החרב הזו. שכן החרב חשובה גם למימד של ההורים שלו ומנהלת חלק חשוב ממנה. יצא לי לחשוב לא מעט על ההורים שלו – האם הם גם חרבות כמוהו?
"אז בשביל לעבור למימד אחר, מה אנחנו צריכים לעשות?" לוסי שאלה את ת'ורן.
"אנחנו נצטרך לנסוע לפארקס. יש שם פרצה קטנה שמשלבת בין המימד האנושי למימד שלהם. אנחנו נמצאים כעת במימד האנושי אבל המקור שלנו, של כולנו, הוא ממימד אחר. מימד האפוקליפסה." הוא אמר במהירות.
הראש שלי התחיל להסתחרר מעט. "אני זוכר ששמעתי על המימד הזה פעם אחת. אני חושב שהאן ציין אותו מתישהו." תפסתי את המעקה שוב בכדי לא ליפול.
"כדאי שנגיע לשם לפני הזריחה. סקייווד נמצאת במרחק של כמה שעות מפארקס ואם נגיע לשם בזריחה יהיו יותר מדיי אנשים שיראו אותנו. זה יכול לחשוף אותנו ואת הקסם בכלל." ת'ורן אמר ברצינות.
"מישהו מכם יודע לנהוג?" שאלה לוסי בספקנות.
מרקו הנהן. "אני חי שלוש-מאות שנים על הפלנטה הזו. את חושבת שלא למדתי לנהוג?" הוא שאל ברצינות. "אבל נצטרך לצאת עכשיו." הוא הכריז והתקדם אל היציאה מחדר היתומים.
"אנחנו לא נחזור לכאן." מלמלתי, אך כולם שמעו אותי.
מרקו נד בראשו. "ג'ו מכיר את המקום הזה כמו את כף ידו. אם הם ירצו לפגוע בנו, או גרוע מכך, להרוג אותנו – הם יעשו את זה."
"אז תנו לנו לקחת כמה דברים לקראת ה-" לא ידעתי אם להמשיך את המשפט, זה היה נשמע מוזר. "המסע." החלטתי בסוף כן להמשיך את המשפט.
ת'ורן הסתכל על השעון שהיה מעל דלת היציאה מבית היתומים. "יש לכם רבע שעה." הוא אישר ומיד לוסי כמעט ורצה אל חדרה. נראה שהיה משהו שהיא רצתה במיוחד מהחדר שלה. הלכתי אחריה אל החדר שלי.
לא היו לי הרבה חפצים, אבל כשראיתי את התמונה הממוסגרת שהייתה על השידה הקרובה למיטתי הרגשתי שליבי מחסיר פעימה. זו הייתה תמונה של כולנו, בלעדי פריי. כולם מחובקים ביחד, שמחים ומאושרים.
התקרבתי אל התמונה והרמתי אותה קרוב אליי. ג'ו היה בקצה. הוא היה נראה מאושר כל כך, שמח ושונה לגמרי מג'ו שיצא לי להכיר באותו יום. שונה כל כך מהפרש הרביעי, למרות היותם אותו אדם. צנחתי בישיבה על המיטה שלי, נזכר בכל הרגעים הטובים שלנו. כל משחק כדורגל ששיחקנו, כל רגע שהיה לנו ביחד. נזכרתי בשלישיית החברים שהיינו, אני הוא ורובין. רובין עזבה אותנו כל כך מוקדם, אבל היא הלכה עם משפחה שאוהבת אותה, אז אני מניח שזה בסדר. עניין אותי לדעת איפה היא עכשיו. נזכרתי ברגע האחרון שלי ושל ג'ו לפני הפרידה.
YOU ARE READING
שלושת הפרשים חלק 2
Fantasyחודש לאחר מסע ההצלה של כריס בגהנום, הוא ולוסי משתדלים להיכנס לשגרת חיים נורמלית. אך לאחר משחק כדורגל אחד, הם מופתעים לגלות שמתחת לרגליהם הסתתר המסע הבא שלהם, מסע שממנו לא יחזרו אותו דבר. כשחץ על טבעי ומסתורי מופיע ללא שום אזהרה, וכשג'ו והדלס ממשיכים...
