שלושת הפרשים חלק 2

פרק 14 | ניזון מהרס

פרק 14| ניזון מהרס

נכנסנו חזרה לבית היתומים. הנסיעה חזרה הייתה שקטה. השיניים שלי היו קרובות להישבר כשהצמדתי אותן חזק בכדי לרסן את העצבים שלי. העצבים שהיו לי עליי, על פריי ועל לוק שהצליח לחזות את המהלך שלי ובמיוחד על ג'ו שהצליח לתמרן אותי ולעבוד עליי. החזה שלי עלה מעלה ומטה במהירות, בהתחלה הייתי בטוח שאלה הנשימות החזקות הרגילות שלי – אבל אז כשהרגשתי לחץ חזק מאוד על החזה שלי התחלתי להבין שמשהו לא בסדר.

התכוונתי לעלות במדרגות אל החדר שלי, אבל צנחתי מטה בכאב.

לוסי מיד רצה אליי. "כריס!" היא קראה כשהיא מושכת באפה. הזדקפתי כשהלחץ לא מרפה ממני. השענתי את ראשי על הקיר שהיה צמוד למדרגות וניסיתי לנשום בחזרה. חשבתי על כל כך הרבה דברים, המחשבות הציפו אותי ודמעות חסמו את שדה ראייתי.

"הוא –" ניסיתי לומר. "הוא עבד עליי. אני-" התכווצתי במקום מהלחץ המפתיע שתקף פעם נוספת.

לוסי לא ידעה מה לעשות.

מרקו רחרח את האוויר ואמר. "הוא חוטף התקף חרדה. הריח החמוץ הזה אופף את כל החדר. הוא יתגבר על זה." קולו היה חסר רגישות והוא מיהר ללכת לחדרו כשהוא זועם.

ניסיתי לנשום כרגיל, אך כל מה שיכולתי לעשות הוא לשבת ולסבול מהכאב שלחץ בחוזקה על הלב שלי. דמעה ירדה מעיניי ולוסי נשכה את שפתה התחתונה.

"כריס, זה לא אשמתך מה שקרה." היא תפסה את לחיי. "תסתכל עליי," עיניה לא ירדו ממני. "זה לא אשמתך."

צעקתי והסרתי את הידיים שלה ממני. עיניי כאבו שוב, שרפו בכאב ייחודי שכבר זיהיתי. הכוח של הפרש שבי, הוא פרץ דרך העצבים שהיו לי על עצמי. "תתרחקי." אמרתי לה בקול נמוך.

"כריס," זה היה ת'ורן. "תנשום עמוק ותירגע."

הרמתי את ראשי אליו במהירות. "לא! אתה לא מבין!" צעקתי אליו. הלחץ הוסר מהחזה שלי, אך עדיין הרגשתי זעם בלתי נגמר. "ג'ו, הוא עבד עליי!" הדמעות התגלגלו במורד הלחי שלי. "החבר הכי טוב שלי!" תפסתי את המעקה בחוזקה כשלוסי נמצאת עדיין קרוב אליי.

"אני יודעת," לוסי התקרבה אליי.

נדתי בראשי. "תתרחקי!" קולי השתנה לפתע. נהיה נמוך יותר. "תתרחקי ממני." היא נרתעה מעט, לקחה צעד אחורה אך לאחר מכן היא נדה בראשה באיטיות והמשיכה להתקרב אליי.

"אני יודעת מה אתה מרגיש, כריס. אני חושבת שהרגשתי את זה עם פריי עכשיו." היא הנהנה ומשכה באפה פעם נוספת.

כל גופי רעד ופניי הושפלו מטה. "אני סמכתי עליו." קולי נשבר. "את צדקת." הרגשתי לפתע חולשה מגיעה מרגליי ונפלתי, אך לוסי מיהרה לתפוס אותי. העוצמה והזעם של הפרש עזבו אותי ונותרתי חלש יותר מתמיד.

פיזית ונפשית. החבר הכי טוב שלי בגד בי והחץ שהיה אמור להיות מושמד עד היום בערב נמצא בידיים הלא נכונות – שהולכות להשתמש בו ולהרוג איתו זנים שלמים.

התפרקתי בבכי על לוסי. דבר שלא קרה לי מאז שהתעוררתי במכון. אני בכיתי. הרגשתי את פריקת הכאב והעצב הזו בפעם הראשונה מאז ההתעוררות. גופי היה מלא בצמרמורות וכל מה שרציתי הוא רק להישאר מחובק בין זרועותיה של לוסי לתמיד.

"אני כל כך מצטערת, כריס." לוסי לקחה נשימה וחיבקה אותי חזק. "אבל אנחנו נתקן את זה. ביחד." הרגשתי את ראשה מהנהן מעליי.

הרמתי את ראשי אליה, מושך באפי בתסכול. "איך? יש להם את החץ. הם בדרך להרכיב את החרב שתשמיד את כולנו."

"אני לא יודעת." היא נאנחה. "אבל אנחנו נצליח. ביחד." היא חייכה אליי חצי חיוך.

"ביחד?" קולו של מרקו נשמע מקצה החדר. לוסי הסתובבה וניסיתי לקום על רגליי. "ביחד אתם תצילו את העולם?" הוא היה ציני, יכולתי לשמוע את זה. כשהצלחתי לקום, תפסתי את המעקה חזק בכדי לא ליפול.

עיניו של מרקו דמעו, אני לא חושב שראיתי אותו בוכה אף פעם. "ביחד אתם תצליחו לנצח את הדלס?" הוא צעק. "ביחד?"

"כן, מרקו. ביחד." ת'ורן אמר. "כי כמו שכולנו הסכמנו לנסות לשאוב את הכוחות של הדלס, כך גם כולנו טעינו. ועל טעויות משלמים."

מרקו התקרב אלינו. "אתה שכחת עם מי אנחנו מתעסקים?" הוא שאל בקול. "זה לא עוד אויב. זה לא השטן וזה לא סתם שד. זה פרש. פרש שניזון מהרס והשמדה. פרש שמוכן לעשות הכל עד שהעולם, כפי שאנחנו מכירים אותו, יושמד."

הוא לקח הפסקה בדיבור בכדי לנשום. "אני מצטער." אמרתי לו.

הוא הסתכל עליי. "מצטער?"

"אני מצטער על מה שעשיתי לשבט שלך. אני מבין למה כל כך פחדת מהחרב הזו." זרמי צמרמורת עטפו את כל גופי. "למה אתה כל כך פוחד מהחרב הזו." ירדתי מהמדרגות בזהירות.

פיו של מרקו התקמר וכל פניו שידרו תחושה אחת. עצב.

"ככה השמדתי את השבט שלך." אמרתי בקול. "עם החרב הזו." ליקקתי את שפתי התחתונה שכבר התייבשה לגמרי. "ואני כל כך מצטער."

הוא לקח נשימה. "אז אתה יודע, כריס, שאנחנו לא יכולים לעצור את זה." קולו נשבר מעט. "החרב הזו, זה גדול עלינו."

הנהנתי אליו. "אבל אנחנו יודעים שנותרו עוד שני חלקים להשלמת החרב. אם נמצא חלק אחד לפניהם ונשמיד אותו, החרב לא תורכב לעולם. מה.. מה שקרה לשבט שלך – לא יחזור על עצמו לעולם." לקחתי עצירה בכדי לנשום ולא לבכות שוב.

מרקו נד בראשו. "אין לנו סיכוי לדעת מה החלק השני בלעדי החלק הראשון."

ת'ורן התקרב אלינו ואחריו לוסי. "יכול להיות שיש לנו דרך לגלות." הוא אמר והסתכל עלינו. "מי רוצה לפגוש את ההורים שלי?"

~~~
פרק חדש :))
ב10.8 תעלה הפתעה שקשורה לסיפור הזה (חגיגות שנה לפרסום הראשון של קברים נורדים) אז תישארו מעודכנים, ומי מכם שלא עוקב אחריי מוזמן ^^