שלושת הפרשים חלק 2

פרק 6 | מבעד לדלת

פרק 6 | מבעד לדלת

לוסי נכנסה אל החדר, ג'ו ומרקו שוחחו ביניהם בעוד שת'ורן בוחן את הדלת מקרוב. אף אחד לא שם לב לבואה עד שכחכחתי בגרוני. הם מיד הסתובבו והסתכלו עלינו, ג'ו חייך. חיוך שגרם לי לפתע לחשוד בו, לחשוב שאולי לוסי צודקת. אבל החלטתי להתעלם מהמחשבות הללו, אני זוכר כל רגע איתו מהילדות, הוא בחיים לא היה קשור לעולם הזה.

היא הסתכלה קדימה, לכיוון ת'ורן. "מה אני אמורה לעשות?"

ת'ורן התקרב אליה. "קודם כל, להתרכז. אם תיתני לעצמך לחשוב על כל מיני תהיות, מחשבות או פחדים זה לא יעבוד והקסם ידחה אותך." הוא אמר. "כשאת מרוכזת, תנסי להיזכר במי שנעל את הדלת הזו."

"להיזכר?" היא נחרה בזלזול.

הסתכלתי עליה.

"קצת אירוני. אני לא זוכרת שום דבר עליי אבל אני צריכה להיזכר בזיכרונות של דלת." היא גלגלה את עיניה.

"אלה לא זיכרונות של הדלת אלא –" מרקו תיקן אותה אך היא נעצה בו מבט שגרם לו לשתוק. לאחר כמה רגעים היא ירדה מגרם המדרגות ופנתה ללכת לכיוון הדלת הרעועה. הסתכלתי על המתרחש, היא לקחה כמה נשימות והרימה את כף ידה למרכז הדלת. היא השפילה את ראשה ועל פניה יכולתי לראות שהיא התרכזה.

היא רעדה מעט, יכולתי לזהות את זה.

התקרבתי אליה. "את יכולה לעשות את זה." לחשתי באוזנה כשאני אוחז בכתפה.

לפתע אור לבן בוהק פצח מכף ידה, אור חזק שגרם לי להתרחק בשנייה שהוא פגש את עיניי. עצמתי את עיניי בחוזקה בכדי לרסן מעט את הכאב. פקחתי את עיניי השורפות והבטתי בה, היא לא זזה, הדלת עצמה רעדה, שקשקה בין ציריה החלודים.

"אני... אני רואה." היא אמרה, מרוכזת בלהביט באור הבוהק.

"מה את רואה?" ג'ו התקרב.

הדלת רעדה בעוצמה, עד שלפתע נשברה והעיפה את לוסי ישירות אליי, נפלנו שנינו רחוק מאוד מהדלת. ראשי נחבט בראשה וגופנו התגלגלו ונחבטו זה בזה כמה פעמים. הייתי הראשון לקום, ראיתי שכולם, מלבד ת'ורן, התכופפו בכדי לא להיפגע.

לוסי, שהייתה כרוכה בין זרועותיי, לא זזה. עיניה היו סגורות ומאפה זלג דם בגוון הארגמן. ליבי צנח מטה, אך כשראיתי את החזה שלה עולה ויורד בקצב אחיד נרגעתי. "לוסי?" ניסיתי להעיר אותה.

"זה עבד. מעבר למצופה." ת'ורן אמר כשהוא מסתכל על הדלת. "איך זה קרה?"

הרמתי את ראשי והסתכלתי על הדלת. היא הייתה מנופצת לרסיסים, המרתף שהיה מאחורי הדלת נחשף מולנו. הרמתי את גבתי. "אמרת שהיא רק תזהה מי נעל את הדלת."

"אני... אני לא יודע מה קורה כאן." ת'ורן אמר, מפוחד.

כיווצתי את מצחי. "על מה אתה מדבר?"

"הכוחות שלכם. של שלושתכם. הם שונים לגמרי מהכוחות של הפרשים הקודמים. משל שאר הדורות." הוא הסביר.

הוא הסתובב אליי. "לוסי, לא הייתה אמורה לפתוח את הדלת הזו. אבל היא בכל זאת הצליחה לנפץ אותה ולבטל את הקסם. אתה," הוא עצר את עצמו.

"מה איתי?"

"כריס, לפרש המלחמה אף פעם לא היו עיניים אדומות כשהוא היה מפעיל את הכוחות שלו." הוא אמר בשקט.

בלעתי בחוזקה. "מה זה אומר?"

"אני – אני לא יודע." קולו נעתק.

בזמן ששוחחנו, ג'ו כבר היה מול המרתף, הוא הסתכל על דבר שהיה בתוך המרתף, והייתה לי תחושה שזה לא הכדור שהוא העיף. "מה יש שם, ג'ו?"

הוא הסתובב אליי. "א-אתם צריכים לראות את זה."

לוסי השתעלה בחוזקה לפתע ובטנה התכווצה. עיניה נפקחו וראיתי את צבען הטבעי. הסתכלתי על ת'ורן, שהיה מפוחד מכל מה שקרה. "אתה חייב לי הסבר." אמרתי לו.

"אני חושב שאין לי הסבר למה שקורה כאן."

לוסי הסתכלה עליי. "כריס," היא לחשה. עזרתי לה להתרומם כשלפתע שמעתי אותה אומרת. "זו.. זו גברת פופס."

"מה איתה?"

"היא..." לוסי לקחה נשימה. "היא נעלה את הדלת."

~~

שוב פעם פרק קצר, מצטער. אבל פרק הבא הוא אחד המעניינים שבחלק הזה ואחריו הפרקים יהיו ארוכים מאוד!

עדיין לא התקדמתי בכתיבה, אני עכשיו בפרק 17 אם אני זוכר נכון, אבל אני יודע מה יקרה בכל פרק עד לפרק 25, ככה שאני לא בבעיה. 
מקווה מאוד שתאהבו, אנחנו נתראה בפרק הבא!