פרק 17 | אבן החן של ת'ורן
הוריו של ת'ורן לקחו אותנו אל הספרייה שלהם, היא הייתה ממוקמת באחת הבקתות שהיו זהות לגמרי בכל הכפר. הספרייה עצמה הייתה בקומה מתחת לקומת הקרקע, היא הייתה חשוכה למדיי לפני שאביו של ת'ורן הדליק את המתג. ארונות ספרים נישאו למטרים והיו מלאים בספרים רבים, חלקם ישנים וחלקם חדשים.
התכוונו ללכת, אך אימו של ת'ורן עצרה אותנו. "ת'ורן, אתה לא תציג בפנינו את החברים שלך?" שאלה.
הוא נאנח. "אימא, הסברתי לך. אנחנו קצרים בזמן." קולו היה כעוס למדיי. "אנחנו צריכים את ספר שמתעד את הכלים להרכבת חרב הגורל." הוא פנה לאביו.
לוסי הושיטה את כף ידה לעבר אימו שהייתה נראית דיי פגועה מהאופן שבה דיבר אליה. "קוראים לי אנה מקליין. את יכולה לקרוא לי לוסי."
חיוך עדין ונחמד הזדחל בשפתיה של אימו. "נעים מאוד, לוסי. השם שלי הוא פריי." היא אמרה ולפתע בטני התכווצה מעט. השם שלה, הוא היה דומה מדיי לשל פּריי, החברה שלנו שבגדה באמון שלנו. "זה ריצ'ארד." היא הצביעה עם אגודלה.
כשלוסי ואימו של ת'ורן הסתכלו עליי, הצגתי את עצמי. "אני – אני כריס. כריס קייבל." אמרתי את שמי המלא בגאווה. למרות שאף פעם לא ידעתי מדוע ההורים שלי קראו לי כך או למה דווקא קייבל. המחשבות האלו העציבו אותי במקצת, אך פסקתי מלחשוב על זה.
"ואני מרקו." הוא אמר בזריזות מבלי להסתכל עליה, כשהוא מעביר את ידו דרך שיערותיו הפרועות. הלכנו אחרי ריצ'ארד כשהוא פונה בכמה פניות. הוא נעצר מול אחד ארונות הספרים, העברתי את האצבע שלי על הספרים שהיו מסודרים בסדר מופתי והיא התמלאה באבק. מסמלת לי שהמקום הזה עתיק וישן מאוד.
"איפה הספר הזה עכשיו?" אביו של ת'ורן אמר בקול עייף. הוא לקח את אחד הסולמות שהיו מחוברים לאזורים הגבוהים של הארונות. "אני יודע מה אתם חושבים," הוא אמר בזמן שהוא עלה בשלבים. "למה לעזאזל הספרים האלה גבוהים כל כך אם הוא וכל שאר האנשים בכפר הזה הם גמדים?"
נשפתי בצחוק.
הוא שלף את אחד הספרים, הכרך היה עבה למדיי וכשהוא ירד מהסולם לגמרי יכולתי לראות את הספר במלואו. ריצ'ארד הושיט את הספר אל מרקו והוא לקח אותו מידיו בזהירות, כשאצבעותיו מנסות לא להפעיל כוח רב מדיי על הספר. הכריכה התפוררה מעט בידיו הגדולות של מרקו והתקרבנו לאחד השולחנות שהיו באזור הקריאה הצמוד לארונות.
ישבנו סביב שולחן עגול כשכולנו מביטים בספר. מרקו פתח את הספר בזהירות וכשהבחנתי שת'ורן לא נמצא איתנו ניסיתי לאתר אותו עם עיניי.
הוא הסתכל על הקיר הדרומי שהיה ממולנו והיה רחוק מאיתנו ככל שאפשר.
לוסי התרכזה בספר ובדפיו הצהבהבים והיבשים. מרקו דפדף בזהירות בדפים כשהוא מנסה למצוא את הדפים הנכונים שידריכו אותנו ויעזרו לנו לעקוף את הדלס והפרשים שלו.
קרוב לאמצע הספר, מרקו עצר וניסה לקרוא את האותיות שהיו נראים כמו ציורים מקושקשים ולא אותיות אמיתיות. זה לא הזכיר לי שום שפה שהכרתי בחיי, אך נראה שאביו של ת'ורן זיהה אותה.
"אתה מזהה את השפה הזו?" שאלתי אותו.
הוא התקרב והסתכל עליה טוב. "כן. זו השפה של ראשוני המימדים." הוא אמר.
"ראשוני ה-מה?" שאלה לוסי באי הבנה. אף אחד מאיתנו לא הבין.
"כמו שאתם כבר בוודאי יודעים, היקום שלנו מפוצל לאלפי ועשרות אלפי מימדים שונים בהם היקום מתרחש לפי אותם חוקים של אותו מימד בו הוא נמצא." הוא אמר במהירות. "היו שלושה מימדים ראשונים שנוצרו על ידי ישות עליונה. הם היו המימדים הראשונים ובתוכם היו יצורים שונים ומופלאים שהיו נקראים ראשוני המימדים."
"אתה יודע לקרוא את השפה הזו?" מרקו שאל.
"אני קניתי את הספר הזה מסוחר עתיקות שהיה בדרכו למימד אחר. שילמתי את מיטב כספי בשביל הספר הזה," הוא אמר ברצינות. "ברור שאני יודע לקרוא את זה." הוא חייך בחביבות.
הוא הניח את האצבע שלו מתחת לאותיות בכדי להתרכז וקרא באיטיות. "שלושת המרכיבים של חרב הגורל ממימד האפוקליפסה –" הוא אמר בחוסר ביטחון. "ילוו את האדם אשר רוצה להחזיק בחרב מעתה ועד עולם. השמדתם תלויה אחד בשני, כמו שכמה זרדים בודדים מול –" הוא קטע את דבריו. "טוב, זה חפירות מוזרות של פילוסופים מאותה תקופה."
צחקתי.
"אוקי, אוקי. אלה הם שלושת המרכיבים." הוא הושיט אלינו את הספר. היו שם שלושה ציורים ישנים, אחת מהם הייתה צורה של אבן חן כהה למדיי אשר משובצת במרכז יתד של חרב מסוימת. כיווצתי את עיניי והתקרבתי מעט.זיהיתי את האבן, ראיתי אותה פעם, אבל לא זכרתי מתי או איפה.
הציור השני היה של חץ, חץ הפרשים. אותו חץ שהיה לנו בידיים ונתתי אותו להדלס. כמה טיפש הייתי. הציור האחרון היה של גולגולת, לא צלחתי בלהבין זאת. אבל התרכזתי באבן החן, הרגשתי שאני זוכר שראיתי אותה בעבר.
ואז זה הכה בי. כנראה באותו זמן עם לוסי כי גם היא הסתכלה עליי ישירות כשעיניה פעורות.
"אתם מזהים משהו מהסימנים האלה?" מרקו שאל.
בלעתי את רוקי בחוזקה והנהנתי. הצבעתי עם האצבע שלי על אבן החן. "האבן הזו, היא הייתה משובצת במצח של ת'ורן."
הוא חייך. "מעולה, אז בוא נוציא לו אותו משם."
"זה מאוחר מדיי." לוסי אמרה. "היינו צריכים אוכל וכסף בשביל לשרוד אחרי שברחנו מהמכון. ו-ואנחנו מכרנו אותה לאיזשהו סוחר."
"מכרתם אותה?" הוא שאל בתדהמה.
שמעתי את ת'ורן מאחוריי. "אני אמרתי לכם שזה רעיון רע."
~~~
פרק חדש!
ההפתעה תעלה מיד... :)
YOU ARE READING
שלושת הפרשים חלק 2
Fantasyחודש לאחר מסע ההצלה של כריס בגהנום, הוא ולוסי משתדלים להיכנס לשגרת חיים נורמלית. אך לאחר משחק כדורגל אחד, הם מופתעים לגלות שמתחת לרגליהם הסתתר המסע הבא שלהם, מסע שממנו לא יחזרו אותו דבר. כשחץ על טבעי ומסתורי מופיע ללא שום אזהרה, וכשג'ו והדלס ממשיכים...
