שלושת הפרשים חלק 2

פרק 3 | לחש המנעול

פרק 3 | לחש המנעול

"אל תתקרב." הוראתי למרקו כשהוא היה קרוב מספיק אל אותה דלת נעולה בקסם. במשך החודש הזה, מרקו הספיק לגדל זיפים כהים שהתחברו עם שיערו הפרוע. מסתבר שאצל ערפדים, סליחה, ילדי-הלילה, קצב גדילת השיער הוא מהיר יותר מאצל בני אדם. ואני אפילו לא יודע אם להגדיר את עצמי כבנאדם, ולא כפרש על טבעי עוצמתי.

חיוך הזדחל בין שפתיו. "אני ילד-לילה בן כמעט שלוש מאות שנים, כריס. אני מסוגל לעמוד נגד קסם."

אה, וגם הוא יודע לדבר שוטף, מבלי בעיות דקדוקיות שהיו לו לפני חודש. הוא הסביר את העובדה הזו כמעין יכולת נוספת שלו להסתגל לשפות שונות וללמוד אותן במהירות.

ת'ורן הגיח מאחוריי. "אתה לא יודע איזה קסם זה." הוא אמר.

"זה בטח לחש מנעול פשוט," הוא אמר והושיט את כף ידו אל הידית. הייתי כבר דרוך ומוכן לאנרגיית הקסם שתפרוץ. הוא לחץ על הידית, ובדיוק אז, אותה אנרגיית קסם כתומה פרצה בפראיות והעיפה אותו עד לרגליים שלו.

בגלל שהייתי רחוק ממנו, אנרגיית הקסם לא הרגישה יותר ממשב בריזה שגרמה לי לזוז לאחור כמה סנטימטרים. הוא הרים את מבטו אל ת'ורן. "רואה? לחש מנעול פשוט."

ת'ורן הסתכל על ג'ו. "למה שיהיה פה לחש מנעול? מה יש מאחורי הדלת הזו?" הוא התקרב אליו.

"אני- אני לא יודע." הוא הרים את כפות ידיו.

"תחסוך את השקרים." ת'ורן נשף. "אתה גר פה המון זמן, אף פעם לא ירדת למרתף הזה?"

"עם כריס." הוא הצביע עליי. "ובאותו זמן, כריס היה פותח את הדלת בקלילות."

ת'ורן הסתכל עליי. הנהנתי לו בכדי לאשר את דבריו של ג'ו. "אני זוכר את זה. לא היה במרתף הזה שום דבר מלבד כמה צעצועים ישנים, חפצים ואביזרים שהיו משמשים את גברת פופס."

ת'ורן התקרב אל הדלת. "לפעמים, אם אפשר להתרכז מספיק חזק, אתה יכול לחוש במי שיצר את הקסם הזה." הוא הסביר. "אני זוכר שפרשית הרעב הייתה עושה את זה."

לוסי הזדקפה. "אני?" היא הייתה מופתעת. "אני מתחילה לחשוב שהכוחות שלי הן לא מה שהאן אמר לי."

"הכוח המרכזי שלך הוא יצירת שערים, פתחים, שדרכם מסוגלים לעבור ישויות על טבעיות. מתות או לא מתות." ת'ורן הסתובב אליה. "אבל כמו שכבר שמת לב, יש לך גם יכולות נוספות כמו ריפוי אנשים."

היא הנהנה. "למה זה קורה?"

"את מתפתחת." הוא ענה. "ואותו דבר יקרה גם לך, וגם לך, כריס."

היא הרימה את ראשה לפתע. "וגם לפריי."

"גם לפריי." ת'ורן אישר.

כחכחתי בגרוני. "אתם לא חושבים שאנחנו צריכים להזהיר אותה?" שאלתי.

"איך נעשה את זה בדיוק? אנחנו רק יודעים שהיא נסעה אל ההורים שלה שגרים בפארקס." מרקו השיב. "וגם, אני חושב שהדלת הזו ומה שמסתתר מאחוריה, יותר חשוב מלספר לפריי שהכוחות שלה יגדלו יותר."

"למקרה ששכחת, הכוחות של פריי הם כוחות המוות, מרקו." לוסי הזכירה לו. "אם הצמידים האלו שהיא לובשת על עצמה לא יצליחו לחסום את הכוחות שלה, היא עלולה להרוג את ההורים שלה."

"אז מה נעשה?" ת'ורן שאל.

"ניסע לפארקס." היא אמרה.

ג'ו לפתע התערב. "בסדר. אבל אתם לא חושבים שקודם כדאי לדעת מה נמצא שם? אין מצב שאני היחיד שסקרן לגבי זה."

"אולי – אולי נתפצל?" הצעתי פתאום.

לוסי הסתכלה עליי. "מה?"

"נתפצל. חלק ייסעו לפארקס והחלק השני יישארו פה בשביל לנסות לפתוח את הדלת." הסברתי את דבריי.

"בסדר. אתה בא איתי." לוסי השיבה.

הרגשתי פתאום דקירה קלילה בליבי. לא ידעתי מה להשיב לה, בכל זאת, היא חברה שלי. אני לא יכול להותיר אותה לבד במסע הזה, היא רוצה להציל את חברה שלה. אבל... מה שמסתתר בדלת, אני מסוקרן יותר לגלות מי נעל את הדלת ולמה.

הרגשתי שאני נקרע בתוך עצמי.

כשהיא הבחינה בשתיקה שלי, היא אמרה. "אתה לא רוצה ללכת, נכון?" על קולה יכולתי לשמוע אכזבה.

"לוסי," התכוונתי להבהיר את עצמי אך היא הלכה משם.

כשהדלת נטרקה נאנחתי בכעס. "אין דרך אחרת לגלות מי נעל את הדלת?"

ת'ורן היה נראה מהורהר. "א-אני לא בטוח."

ג'ו העלה לפתע רעיון. "אם הדלת הזו נעולה, מי שנעל אותה מחזיק במפתח." הוא אמר. "תבקשו מלוסי רק לגלות מי נעל את הדלת, זה כל מה שאנחנו צריכים לדעת. אנחנו נגלה מי נעל את הדלת, ניקח ממנו את המפתח –"

"ניקח?" הייתי מופתע. האופן שבה ג'ו אמר את המילה ניקח, בקול זעום אך גם מתון. שילוב מוזר של השניים. כמו שליט אכזר שרוצה לקחת הכל מהכל וליהנות מכך.

"נבקש ממנו את המפתח." הוא תיקן, נימתו הייתה רגועה יותר. "ונפתח את הדלת הזו. בשנייה שנפתח את הדלת הזו ונגלה מה מסתתר שם, אנחנו נלך למצוא את פריי ונספר לה."

הנהנתי. "זה..." חשבתי על הרעיון לעומקו. "זה רעיון טוב."

~~
אני יודע, אני יודע, הפרקים דיי קצרים - אבל בקרוב הפרקים ארוכים יותר ומעניינים יותר!
אז, מקווה שתאהבו, אנחנו ניפגש בפרק הבא :)