"אני מתכוון לזה ש...את מאמינה בזה שלכל אדם שנולד,יש בת זוג שמתאימה לו בדיוק...? שהם נועדו להיות ביחד ושהם צריכים 'לחפש' אחד את השנייה...? כאילו....את מבינה את מה שאני אומר...?"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אני מבינה...נראה לי שכן...אני די מאמינה בזה...אבל אני לא הייתי מתחילה לחפש את 'החצי השני שלי' ברחבי העולם...ואם אני אחפש....אולי אני אגלה שהוא כבר נשוי עם ילדים ולא חסר לו כלום...ואני סתם אפגע ואדע שביזבזתי את הזמן שלי לשווא..."אמרתי בקול מתנשא וגילגלתי את עייני.
"כן...אבל חשבת על זה פעם..? אני מתכוון....חשבת על לעשות את זה פעם...?" הוא שאל בקול רציני והתיישב על המיטה.
"לא נראה לי....משהו ממש מוזר עובר עליך נייל... מה עובר עליך בזמן האחרון....? זה מתחיל להפחיד אותי כבר..." התיישבתי גם אני.
"אני לא יודע.." נאנח.
עברו כמה רגעים של שקט...
"תמשיך לדבר.." חייכתי אליו.
הוא הנהן והמשיך לדבר.
"אני מתכוון לזה שאולי את מצאת את החצי השני שלך...אבל...-" הוא דיבר באיטיות.
"אבל מה נייל..?" ניסיתי לזרז אותו..
זה ממש מעצבן..
אני שונאת כשמדברים באיטיות..
מותחים את זה...
פתדבר מהר יותר.!
מה הבעיה..?!
למה צריך לדבר כמו צב..?!
"אבל הוא לא פנוי." הוא פלט את זה בקול לא מובן.
"פנוי...?" עיקמתי את גבותיי.
"שאולי החצי השני שלך יוצא עם מישהו כבר...והוא ממש מאושר איתו.ומצד שני אתה שמח בשבילו,אבל מת מקנאה..." הוא אמר בעצב.
"וואו..זה היה עמוק.." התפלאתי.
"תודה...." חייך חיוך קטן.
הוא השפיל את מבטו..
"מה קורה איתך ניילור..? אתה כל הזמן מדבר על אותה 'אחת' אבל אתה רק זורק כל מיני רמזים קטנים ולא מובנים...אתה מוכן לזרוק לי גלגל הצלה..?" ניסיתי לנחם מעט.
אחרי כמה שניות הוא הרים את עייניו אליי.
עייניו היו כהות..
כחול כהה...
ממש אבל...
ממש לא צבע העיינים של ניילר שאני מכירה...
"אני לא יודע..עזבי..שכחי הכול...לא משנה." הוא אמר בקול משועמם והניד בראשו לשלילה וחזר לשכיבה...
הוא נשכב עם גבו אליי.
משאיר אותי לא מבינה...
מה לעזעזל..?!
כמה שאני מנסה לעזור לו להגיד לי ולעזור לו בזה..
הוא פשוט..
בוחר לא להגיד...
כאילו הוא מפחד או משהו...
"נייל...אל תברח...בבקשה תדבר" נאנחתי.
"זה לא משנה קייטי..." אמר בקול עייף.
"זה משנה מאוד...בבקשה תדבר נייל...אני רואה שזה אוכל אותך מבפנים..." נאנחתי.
הוא נאנח והתיישב שוב...
הוא בחר לא להסתכל עליי....
הוא כנראה חיפש את המילים המתאימות....
"תביאי את היידים שלך אליי רגע.." הוא הושיט את ידיו אל מולי.
הנחתי את ידי בידיו ללא היסוס..
הוא רצה להתחיל לדבר..
ראיתי שהוא הסתכל על פרקי היידים שלי..
מבטו התחיל להיות מפוחד ומבוהל יותר ויותר מכל שנייה.
"מה זה קייטי..?!" הוא כמעט צעק בזמן שהפשיל את שרוולי החולצה שלי כלפי מעלה..
הוא חשף את פרקי היד שלי עם הצלקות ה'טריות' של היום...
שיט...
הוא ראה את החתכים...
"זה שום דבר.." לקחתי את ידי וכיסיתי את האיזורים שוב.
"זה לא שום דבר קייטי...! את הבטחת..! את הבטחת שתפסיקי...!" הוא אמר בקול פגוע..
השפלתי את מבטי.
הוא צדק.
אני באמת הבטחתי.
"אני מצטערת טוב...! אתה מוכן לספר לי
כבר..?!" צעקתי.
"אני לא מאמין שחתכת שוב...!" הוא אמר בקול לא מאמין.
"נייל..! תצא מזה..! מה רצית להגיד..?!"
ניסיתי להרגיע אותו.
"מי שדיברתי עליה הייתה....הייתה את קייטי..! אני אהבתי אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך..! אבל...זה היה מאוחר מידי...היית כבר עם לואי..." הוא אמר בקול פגוע.
YOU ARE READING
Drown In His Eyes-וואן דיירקשן
Fanfictionמה הייתם עושים אם הייתם מגלים שכל מה שידעתם,הוא שקר..? מה הייתם עושים אם הייתם נבגדים..? עוברים חוויות לא נעימות,שנחרטות לכם בזיכרון...? {יש לי עוד פאנפיק,כנסו לפרופיל שלי..ובבקשה להצביע לסיפור שלי ולהגיב :) }
