Drown In His Eyes-וואן דיירקשן

פרק 47:

"קייטי..? נייל...? מה קרה..? למה נייל מדמם?!" ליאם צץ משום מקום..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אחזתי בראשי בחוזקה..

"אני בסדר מייט..." אמר נייל.

"יופי שאתה בסדר ניילר...אבל זה לא עוצר את הדימום או את הנזק..!" אמר ליאם והתקרב..

"אני מצטערת.." אמרתי ודמעה ברחה מעייני..

"קייטי...זה בסד-"

"לא נייל....זה לא בסדר....אני...לא שולטת על עצמי....אני...אני חושבת שכדאי שאני אלך..." אמרתי בקול מלא ביטחון וניגבתי את דמעותיי...

"מה..? לאן..?!" שאל לואי בלחץ...

"כמה שרחוק יותר ממכם.." אמרתי בעצב..

"לא..! את ממש לא הולכת לעזוב אותנו ככה..!!" צעק נייל וקם ממקומו וחיבק אותי הורן האג...

"נייל...." אמרתי וניגבתי את הדמעה שזלגה מעייני..

הוא התנתק ממני והסתכל עמוק בעייני..

"בבקשה קייטי...אל תעזבי...את יודעת שאנחנו אוהבים אותך...במיוחד אני.." אמר לואי והתקרב אליי וחיבוק..

הוא הרים את רגליי ועטף איתן את מותניו...

ונישק אותי נשיקה קצרה..

"אני כל כך מצטערת...אני באמת...באמת מצטערת..אולי עדיף לכם בלעדיי....?"

"ממש לא קייטי.." נאנח הארי וחיבק אותי....

ואז גם ליאם וזאיין חיבקו אותי...

חזרנו הביתה...

לא הפסקתי להתנצל..

התנצלתי והתנצלתי..

מנייל....מלואי....מהארי..

מכולם...

התיישבנו בסלון..

ראינו סרט...

אני לואי וזאיין ישבנו על הספה..

ליאם ונייל ישבו על הרצפה....

או על כריות...

"אני מצטע-" התחלתי להגיד..

"אולי תסתמי כבר?!" אמר בצחוק הארי...

עשיתי מבט נפגע והתחבאתי בחזה של לואי..

סיפרנו כמה בדיחות..

הרמנו את המצב רוח...

פתאום התקבלה אליי שיחה....

'מספר חסום'

"מה לעזעזל..?!" עיקמתי את גבותיי...

התרחקתי מעט מהבנים...

הלכתי לכיוון המטבח..

"הלו..?" עניתי.

"קייטי..?" נשמע קול גברי מחוספס..