Drown In His Eyes-וואן דיירקשן

פרק 80:

"אממ..יש מצב שאני אוכל לשכפל את התמונה..? אולי אני אזכר..."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"כן..חכי כאן.." הוא לקח ממני את התמונה ויצא מהמשרד..

"את לא חושבת שזה מוזר קצת בייב...?" נייל שאל מודאג.

"מה..?" שאלתי לא מבינה.

"זה שהרוצח נרצח...?"

"כן...יש בזה משהו...אבל התמונה...המקום נראה לי ממש ממש ממש מוכר.." הנחתי את ידי על פניי,בנסיון לעזור להיזכר.

אחרי כמה שניות השוטר חזר..

"הנה..אני מקווה שעזרנו לכם איכשהו..." השוטר נאנח.

"הו...עזרתם לי מאוד מאוד...תודה רבה..." חייכתי אליו ומשכתי אחריי את נייל..

יצאנו משם...

"אז מה עושים עכשיו..?" נייל שאל מתוסכל..

לקחתי איתי את התמונה והתיישבתי על הספסל הקרוב..

ניסיתי להתעמק יותר בתמונה...

נייל התיישב לידי....

הוא הניח את ידיו על ראשו..

'מגן' על ראשו מפניי השמש החמה...

הסתכלתי מסביב..

ראיתי סוג של אבנים מאחוריו..

'קדימה קייטי...תחשבי...אבנים,חול,קצת דשא ופרחים מפוזרים...' עצמתי את עייני בחוזקה..

ואז..

הבנתי..!

"אני יודעת איפה זה..!" צעקתי.

נייל קפץ ממקומו..

הבהלתי אותו כהוגן..

ניתרתי מהספסל..

נעמדתי מול נייל..

"אני יודעת איפה זה נייל..!" אמרתי מאושרת...

נייל הסתכל עליי במבט שואל.

מחכה שאני אמשיך לדבר..

"זה בבית קברות נייל..! תסתכל..." קירבתי לנייל את התמונה...

הראתי לו את האבנים,שהם בעצם המצבות,הפרחים,שהאנשים הביאו לזכרם של קרוביהם..

הכול..!

"את פשוט גאן קייטי..!" נייל קפץ גם הוא.

הוא חיבק אותי והרים אותי באוויר.

"שרלוק הולמס קטנה.." הוא גיחך.

התקרבתי אליו ונישקתי אותו...

אחרי דקה בערך של נשיקה.

הוא הוריד אותי.

"בוא בייבי...בית הקברות קורא לנו..." נאנחתי.

~בבית הקברות~

"אני לא חושב שזה רעיון טוב קייטי..." נייל אמר מופחד...

"אוח..קדימה נייל..אל תהיה תינוק..! זה לא שעכשיו שתיים עשרה בלילה...! עכשיו שתיים עשרה בצהריים..! קדימה נייל...תעזור לי לחפש..!" משכתי אותו אחריי...

הוא נאנח.

פתאום עצרתי..

נייל לא שם לב והוא נתקע בי..

"אח...!" נייל זעק.

"למה עצרת ככה בפתאומיות..?!" הוא התעצבן..

"מצאתי את זה.. אבל...אבל זה הקבר של-" ניסיתי לדבר אבל הדמעות קטעו אותי..

לא יכולתי להחזיק את גופי יותר..

נפלתי למטה..

בוכה..

"קייטי..! מה קרה..?" נייל מנע ממני מליפול חזק ולהפגע..

הנחתי בעצב את ידי על פניי..

מסתירה את הדמעות שעל פניי...

"שרה אמילי פארקר...מי זאת...?" נייל שאל לא מבין..

הזזתי את ידי מפניי והבטתי לעבר המצבה..

"זאת אמא שלי.." עוד גל של דמעות הציף אותי.

"היי בייבי..אני מצטער..לא ידעתי.." הוא חיבק אותי...

"זה בסדר.." ניגבתי את הדמעות..

"אבל איך הרוצח קשור למקום קבורה של אמא שלי..?" שאלתי לא מבינה...

"אולי יש לך אח נוסף שלא ידעת עליו קודם..?" שאל בסקרנות ניילר.

"גם אם זה נכון...למה לו לרצוח את ג'יימס..? הרי זה יצא שכאילו הוא הרג את אחיו.." הסברתי לנייל..

"את צודקת.." הוא הגיב..

"אוף...אני רעב.." נייל שילב את ידיו על חזהו.

בחרתי להתעלם..

אולי אותו אדם היה קשור איכשהו לאמא שלי...

הסתכלתי שוב על התמונה...

ראיתי בתמונה פיסת נייר קטנה,מוחבאת במקום הזה ששמים בו את הנרות...

~בתמונה זה היה נראה בזווית שרואים בצורת אלכסון של הקבר~

קמתי ממקומי..

ניגבתי את דמעותיי..

"מה את עושה..?" נייל שאל לחוץ...

חיפשתי את אותה פיסת נייר..

כל רגע...

מהתמונה למציאות..

מהתמונה למציאות עד שראיתי משהו לבן בוהק.

נשענתי מעט קדימה...

פתחתי על החלון הקטן הזה..

הוצאתי משם בעדינות רבה את הנייר הקטן..

נשמעו ברקים בשמיים..

מה שאומר שעוד מעט יתחיל לרדת גשם..

"בוא נייל...עוד מעט ירד גשם...נשכיר לנו חדר באיזו אכסנייה.." לקחתי את הנייר והכנסתי אותו לכיס...