Drown In His Eyes-וואן דיירקשן

פרק 50:

פתאום יצא רופא...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"פארקר..?" הוא שאל מתוך הדף שבידיו..

"כאן.." הרמתי את די והתנתקתי מעט מקייטי...

"מה איתו דקטור..?" שאלתי מפחד מהתשובה..

"הוא עדיין בניתוח...עוד מעט הניתוח יסתיים....ונראה מה יהיה מצבו.." הרופא אמר בקול עצוב וחזר לחדר הניתוחים...

חזרתי לשבת ליד קייטי..

"הוא עדיין בניתוח....הוא מחזיק מעמד ביינתיים.." ניסיתי לדבר בקול יציב..

היא נאנחה ונשמעו מילמולים..

היא התפללה....

זה כל כך כואב וקשה לראות אותה ככה..

"חכי כאן קייטי.." משכתי באפי ולקחתי את הנייד שלי איתי..

חייגתי לנייל..

"הלו?" נשמע קולו המשועמם..

"נייל תקשיב..ג'יימס נפצע ויש לו חתך בעובי של 5 ס"מ באיזור הבטן..אני וקייטי בבית החולים..הרופאים מעדכנים אותנו בין לבין..-"

"איך קייטי..? היא בסדר..?" הוא שאל מפוחד.

"היא לא מפסיקה לבכות או להתפלל....." נאנחתי..

דמעה ברחה מעייני..

"אל תבכה הארי...ותגיד לקייטי גם לא לבכות...אני אקח את הבנים ונטוס אליכם..." הוא אמר וניתק...

חזרתי לקייטי....

מצאתי אותה ישובה על הרצפה....ידיה על פנייה.....ובכי מר,מר מאוד נשמע ברקע..

"קייטי..? מה קרה...?!!" רצתי אליה...

~נקודת המבט של קייטי~

הארי אמר שהוא עוד מעט יחזור..

הוא לקח איתו את הנייד...

ג'יימס...אחי הקטן...שוכב לו שם...מפוחד...כואב לו....ואני לא שם...אין לו אף אחד שם..

כואב לי רק מלחשוב על זה....

"אממ איפה הבחור ההוא..?" יצא רופא..

הוא התכוון להארי...אבל הארי מדבר בפלפון..

"אתה יכול להגיד לי.." משכתי באפי והתקרבתי אליו..

ברגליים וידיים רועדות..

פניי אדומות ולחיי שורפות מכל הדמעות..

פי לא מפסיק למלמל תפילות...

"אממ..אני....הוא...הוא לא החזיק מעמד...אני מצטער מאוד..."

נפלתי על הרצפה..

בוכה...

'הוא מת..!!! הוא...אחי הקטן...אמא שלי..אבא שלי....אני לבד...!!!' מוחי לא הפסיק לצרוח את זה..

מוחי לא הפסיק להריץ כל מיני זכרונות של המשפחה..וזה מה שרק הגביר את קצב הדמעות....

נשמעו צעדים..

"קייטי..? מה קרה...?!!" הארי רץ לכיווני...

הוא התיישב לידי על הרצפה..

הוא הרים אותי והושיב אותי על כיסא...

"מה קרה קייטי?" הוא שאל שוב וניער את גופי מעט..

"הוא מת הארי...ג'יימס מת..." אמרתי ועוד גל של דמעות הציף אותי...

הוא עצם את עייניו וחיבק אותי חיבוק חזק.

אחרי כמה רגעים הרגשתי רטיבות על כתפי..

התנתקתי ממנו וניגבתי את דמעותיו..

"אתה לא צריך לבכות הארי..." ניסיתי לעודד אותו בזמן שעוד כמה דמעחת כיסו את פניי...

הוא קירב אותי אליו וחיבק אותי שוב..

"אני כל כך מצטער קייטי..." הוא לחש לאוזני.

ככה בכינו אחד בזרועות של השנייה..

"קייטי? הארי?" נשמע מבטא אירי..

"נייל..." התנתקתי להארי..

למולי ארבע בחורים..

ליאם,נייל,זאיין ולואי..

"בייבי שלי..אני כל כך מצטער.." התקרב לואי וחיבק אותי..

הוא נישק אותי נשיקה עדינה בלחי..

"ניילר.." חייכתי חיוך קטן וחיבקתי אותו..

"זאיין.." חיבקתי אותו..

"אני ממש מצטער בשבילך קייטי.." הוא לחש לאוזני והידק את אחיזתו.

"ליאם..."

חיבקתי אותו ודמעה ברחה מעייני..

התנתקתי ממנו ואמרתי:

"אני מצטערת...כולך בדמעות שלי..." ניסיתי לחייך מעט..

"אני כל כך מצטער קייטי..." ניחם..

"לא הייתם צריכים לבוא...באמת...לא רציתי להטריח..." הסתכלתי עליהם..

לואי חיבק אותי מאחור..

הוא הידק את ידיו באיזור מותניי..

"ברור שהיינו צריכים לבוא קייטי..אני מצטער לאב...." הוא אמר וחיבק אותי מאחור..

~בהלוויה~

כולם עמדו ובכו..

כל החברים,חברות,ידידים של ג'יימס הגיעו..

כולם בכו..

הצטערו..

אחרי שכולם הלכו ביקשתי מכולם שישאירו אותי לבד..

התיישבתי ליד הקבר..

ביקשתי לקבור אותו ליד אמא ואבא...

אני בטוחה בזה שזה מה שהוא היה רוצה..

"היי ג'יימס..אני כל כך מצטערת..הכול באשמתי..." אמרתי והדמעות לא איחרו להופיע..

"זה הכול באשמתי....אני כל כך מצטערת ג'יימס....אני רוצה שתדע...שאני אנקום..אני אנקום במי שזה לא יהיה...אני אמצא אותו....ואני אגרום לו לסבול בדיוק כמו שאתה סבלת..ואפילו יותר.."