Drown In His Eyes-וואן דיירקשן

פרק 79:

"לואי ויליאם טומלינסון..! תפתח את הדלת תכף ומיד..!" צעקתי.

אחרי מספר שניות הדלת נפתחה...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עייניו של לואי נפוחות..

ופניו אדומות....

"מה עבר עליך..? אתה נראה כאילו ממותה דרכה עליך...!" אמרתי מופתע.

שיערו היה פרוע כל כך..

לואי נשכב חזרה על המיטה..

"למה לא פתחת את הדלת..?"

"כי ישנתי אידיוט..!" הוא אמר בקול עייף.

"טוב תרגע! סליחה שרציתי להיות חבר טוב." גילגתי את עייני.

"סליחה האז...לא התכוונתי לפגוע בך..." הוא אמר בקול מתנצל..

"זה בסדר מייט.אני אף פעם לא לוקח ללב.." אמרתי בחיוך.

נשכבתי מולו...

"וואי לואי..! תזיז את התחת השמן שלך קצת..!" אמרתי בזמן שדחפתי אותו קצת הצידה..

"הארי...בבקשה...אל תציק לי..." לואי אמר בקול כאוב.

"וואו אחי...תרים ת'תחת,תתלבש ובוא נצא מהבית הזה..! אף פעם לא חשבתי שאני אגיד לך את זה מייט...אבל אתה נראה פאקינג זוועה..!" אמרתי בעצב בזמן שפתחתי את החלון והזזתי את הווילון.

נותן לקרני האור לחדור לפנים החדר..

וקרן שמש אחת,הייתה בדיוק על פניו של לואי..

"הארי..פשוט...בבקשה...עזוב אותי טוב..?" הוא התחנן.

"לא..! אני לא הולך להשאיר אותך להתייבש פה..! קדימה..! תרים ת'תחת ותתלבש...אנחנו הולכים למכון הכושר...אני אחזור עוד חמש דקות לואי...אם אני אגלה שאתה עדיין במיטה....זה יגמר טוב...ביי ביינתים."יצאתי מחדרו...

לואי יודע שאני לא צוחק..

הוא יודע שאני צודק..

והוא בהחלט יודע שאם הוא יקים את עצמו מהמיטה בחמש דקות הקרובות..

אני אשפוך עליו דלי של מים...

ירדתי למטה..

שתיתי כוס קולה...

עברו לא פחות מ-3 דקות וכבר ראיתי את לואי יורד למטה לבוש בבגדי ספורט.

הוא שם לב לזה שאני מסתכל עליו.

הוא פשוט נעמד מולי ונאנח עמוקות.

"קדימה...יוצאים.." חייכתי אליו.

הוא פשוט השפיל את מבטו..

יצאנו מהבית ונסענו להתאמן קצת..

משהו שכבר ממזמן לא עשינו...

~נקודת המבט של קייטי~

נייל ארז לעצמו תיק קטן..

ואני פשוט שלפתי את המזוודה שלי..

זוכרים..?

ש'החבאתי' אתמול מתחת למיטה...

פשוט שלפתי אותה והנחתי אותה בצד..

והתחלתי רוץ למקלחת,להתלבש...

אחרי 25 דקות בערך הייתי מוכנה כבר..

"נייל..? אתה מוכן...?" דפקתי על דלתו של נייל.

"כן בייב..אני פה למטה.." הוא צעק לי מהקומה התחתונה..

"הו...סורי..." ציחקקתי.

"בואי..נצא..?" הוא קם.

"יאפ..."הנהנתי.

~אחרי הנחיתה~

"בוא לאב..אנחנו צריכים לתפוס מונית למחנת המשטרה.." משכתי אחריי את נייל..

"רגע בייבי...אל תרוצי..!" הוא התנשף.

תפסנו מונית והוא נהג לשם...

לא הפסקתי לרקוע ברגלי..

הסתכלתי לעבר החלון...

נייל הניח את ידו על הירך שלי..

"הכול בסדר בייב...תרגעי.." הוא חייך אליי.

הנהנתי והנחתי את ראשי על חזהו.

הוא עטף אותי בזרועותיו.

~בתחנת המשטרה~

"אז שלום לך קייטי...כמו שאמרתי לך בפלאפון...הרוצח נמצא....בואי נכנס למשרד שלי...אממ..אתה מוזמן לחכות פה בחוץ.." הסתכל על נייל.

"לא...זאת אומרת...אני רוצה שגם נייל ייכנס...כאילו..אם אפשר.." קירבתי אליי את ניילר.

"אין לי בעיה.." חייך השוטר חיוך קטן.

הסתובבתי אל נייל.

הוא עטף אותי בזרועותיו ונישק אותי בלחי.

עקבנו אחרי השוטר...

"תתישבו..אני אביא את התקייה.." הצביע על הכסאות שליד השולחן.

"תודה לך..." חייך נייל.

חייכתי לשוטר,בתור תודה.

אחרי פחות משנייה השוטר חזר.

"אוקיי....הנה תמונה שלו..." הוא הושיט לי תמונה..

פרצופו לא היה מוכר לי..

"ממתי התמונה הזאת...?"

"מאתמול...חצי שעה לפני שהתקשרנו אליך..."

"אותו אדם,שפה בתמונה...נמצא מת עוד לפני שמצאנו אותו בכלל...מצאנו אותו שעתיים אחרי שעת מותו..." השוטר נאנח.

"איך הוא מת..?" עיקמתי את גבותיי...

"הוא נדקר בפלג העליון של החזה...האם הוא מוכר לך..?" הוא שאל בקול רציני..

"לא...." נאנחתי.

הסתכלתי שוב על התמונה..

"אממ..יש מצב שאני אוכל לשכפל את התמונה..? אולי אני אזכר..."