Drown In His Eyes-וואן דיירקשן

פרק 59:

"איך ידעת שקוראים לי קייטי..?" עיקמתי את גבותיי..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"לואי סיפר לי..." הוא חייך.

הנהנתי.

ברור שהוא ידע את זה מלואי...!

את פשוט מפגרת קייטי..! סופית..!

"ביי כריס.." השפלתי את מבטי והסתובבתי..

"ביי קייטי.." הוא אמר ונשמעו צעדים

מתרחקים..

צעדתי צעדים גדולים לעבר הדלת...

נעמדתי מולה...

מתכננת את המילים שלי...

נשמתי עמוק ופתחתי את הדלת...

לא היה אף אחד בסלון...

הנהנתי..

חדרים..

עליתי מעלה..

דפקתי על דלת אחת..

על חדרו של נייל..

"יבוא.." הוא אמר בקול משועמם...

נכנסתי פנימה..

"הו..היי קייטי.." הוא חייך חיוך מאולץ..

"זה בסדר נייל...אתה לא צריך לזייף חיוך...אני מצטערת....אני לא התכוונתי לפגוע בכם ככה....פשוט...אני ממש לא רציתי את זה.....בכלל לא רציתי את זה...." נאנחתי.

"זה בסדר קייטי...לא נורא....את פשוט מתרגשת...זה הכול.." הוא הניח את ידו על כתפי..

"כן...אתה בטח צודק.." נאנחתי..

"אתה סולח..?" הרמתי את מבטי לעייניו.

"ברור קייטי..." חייך וחיבק אותי...

"תודה נייל.." לחשתי לאוזנו ונישקתי אותו בלחי...

קמתי ממיטתו ויצאתי...

משאירה אותו די המום...

דפקתי על דלתו של זאיין..

הוא לא ענה...

חזרתי לחדר של נייל..

ביקשתי ממנו דף ועט או עיפרון..

כתבתי לזאיין שאני מצטערת וכל זה והכנסתי את זה בחריץ מתחת לדלת...

ואז הגעתי לחדרו של ליאם..

דפקתי על דלתו...

אין קול ואין עונה...

"ליאם..?" דפקתי שוב..

פתחתי את הדלת בשקט..

עייניו היו עצומות..

אוזניות היו על אוזניו...

הוא ישב על המיטה ללא חולצה..

ראשו מתנועע בעדינות לפי הקצב....

נגעתי בעדינות בכתפו..

הוא קצף מעט והסיר את האוזניות..

"הו..היי קייטי.." הוא אמר בחוסר עניין..

"אני מצטערת ליאם...לא התכוונתי לפגוע באף אחד....פשוט...זה הפחיד והלחיץ אותי מאוד באותו הרגע..." ניסיתי לשפר את המצב..

"את יודעת שאני רק רציתי לקדם אותך..ותאמיני לי...אני בטוח שיש מה לקדם..יש לך מה לקדם..יש לך כשרון מטורף קייטי...!" הוא הסביר..

"אני מצטערת ליאם..." השפלתי את מבטי ודמעה ברחה מעייני.

"אל תבכי קייטי...זה בסדר....אז..את הולכת איתנו מחר כן..? כי אין מצב שאני אגיד לסיימון שנדרסת.." הוא גילגל את עייניו בצחוק..

"יש לי ברירה..?" הסתכלתי עליו עם חיוך קטן.

"לא נראה לי.." חייך.

התחבקנו ואז יצאתי מחדרו..

התקדמתי לחדר של הארי...

"הארי..?" דפקתי קלות על דלתו..

"כן קייטי..?" הוא שאל בנחמדות..

"אממ...אני יכולה להכנס..?"

"ברור לאב.."

"תודה.." אמרתי בזמן שהתקרבתי אליו..

הוא ישב על מיטתו,ללא חולצה..

"אממ...אני רציתי להתנצל על מקודם...לא התכוונתי..." הסברתי..

"זה בסדר קייטי..אני סילח לך...זה פשוט הלחץ וזה...אל תדאגי..סייומן בטוח ישתף פעולה...אני בטוח...!" הוא עודד אותי..

"תודה הארי.. אתה החבר הכי טוב שאי פעם היה לי...!" חייכתי וחיבקתי אותו..

"בכיף קייטי..." הוא גיחך..

נישקתי אותו בלחי..

ויצאתי לחדרו של לואי..

"היי בייבי...?" דפקתי על הדלת..

נשמעו צעדים..

הוא פתח את הדלת..

הוא סימן לי עם ראשו להיכנס..

חייכתי חיוך קטן...

"אני מצטערת בייבי..לא התכוונתי לפגוע בך או בבנים...זה פשוט...הפתיע אותי מאוד.." הסברתי..

"זה בסדר קייטי....באמת...אני מקווה שתחליטי מה הכי נכון בשבילך...ליאם רק ניסה לעזור לך....זה הכול...." הוא הסביר.

"אני יודעת....ביקשתי מכולם סליחה....ואני מבקשת גם ממך....סליחה לאב.." השפלתי את מבטי.

"את לא צריכה להתנצל בפניי בייב...אני לא כועס בכלל...וגם לא כעסתי..." הוא חיבק אותי ונישק את מצחי..

"אני אוהבת אותך לואי..." חייכתי.

"גם אני אותך קייטי...המון.." הוא חייך והסתכל על עייני...

"אני אפילו מיליון..." חייכתי אליו..

הסתכלנו אחד לשנייה למשך כמה שניות בעיינים...

ואז הוא קירב אותי אליו ונישק אותי...