Drown In His Eyes-וואן דיירקשן

פרק 67:

"ממש לא...! כנראה שהוא לא ראוי לך...זה הכל..! אולי אתם לא מתאימים או שהוא פשוט לא מבין מה הוא מפסיד פה.." הוא לחש לאוזני. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הרמתי את ראשי באיטיות וחייכתי חיוך קטנטן.

הסתכלתי לו עמוק בעיינים..

והוא הסתכל עמוק לתוך עייני שלי...

הוא חייך גם הוא חיוך קטן...

"אתה חמוד.." אמרתי בקול שקט ונגעתי באפו.

חיוכו גדל מעט..

"גם את..." הוא חייך ועשה את אותו הדבר גם לי...

חיוכי גדל...

"אם את רוצה...יש לך מקום לצידי.." הוא פלט לאוויר פתאום..

"למה אתה מתכוון..?" הוא הרס את הרגע..

"לשינה...את יכולה לישון לאיתי במיטה...או שאם תרצי..אני אשן על הרצפה...אין לי בעיה..." הוא חייך.

"הו..תודה ניילר.." חייכתי אליו וחיבקתי אותו שנית.

"בכיף בייב...." הוא לחש לאוזני..

גופי רטט מעט...

הרגשתי את הצמרמורת שעברה במהירות על גבי...

"אממ...אני חושבת שאני אלך למקלחת..." התנתקתי ממנו בחיוך..

"כן.." הוא אמר נבוך וגירד מאחורי עורפו.

"מה זה...?" הסתובבתי אליו.

"מה זה מה...?" עיקם את גבותיו.

"אתה רמזת שאני מסריחה...?" שאלתי במבט בוחן..

"חס וחלילה..!" הוא נלחץ...

נשענתי על משקוף הדלת...

הנהנתי במבט חושד ונעלמתי..

צעדתי בשקט לכיוון המקלחת...

הפעלתי את זרם המים...

חיפשתי את הטמפ' המתאימה..

עד שמצאתי את הטמפ' המושלמת..

נכנסתי פנימה...

עצמתי את עייני והרמתי את ראשי כלפי מעלה..

המים זרמו על שערי ועל פניי....

מוחי לא הפסיק לשדר לי את היום הזה...

את הפגישה עם סיימון..

כשבכיתי בזרועותיו של נייל..

ואז כשקמתי כמו 'חדשה'..

ואז הבילוי שלנו..

ואז ה..

ירייה...

ואז הבכי..

המיון..

פקחתי את עייני בעצבנות..

הבטתי סביב..

ראיתי סכין גילוח...

'כדאי לי...? האם זה שווה...?' החלטתי לא לחשוב יותר מידי..

לקחתי את הסכין..

קירבתי אותו לידי...

עצמתי את עייני וחתכתי...

עייני התכווצו מהכאב..

חתכתי עוד חתך..

ראיתי את הדם זורם עם המים לביוב...

סיימתי להתקלח..

עטפתי את גופי במגבת..

ויצאתי..

חבשתי קלות את ידי...

החלטתי ללבוש חולצה עם שרוול ארוך...

כדי להסתיר את התחבושת ולחסוך לעצמי

לענות על כל השאלות...

אחרי שהתלבשתי וייבשתי קלות את שערי דפקתי על דלת חדרו של נייל.

"אממ ניילר..?"

"תכנסי קייטי..!" הוא אמר בקול עייף.

פתחתי את הדלת וראיתי שנייל שוכב על כמה שכבות של שמיכות על הרצפה ועוד שמיכה מעליו.

כמובן שמתחת לראשו הייתה מונחת כרית...

הוא נראה חמוד כל כך..

הוא הניח את השמיכה מעליו והסתכל עליי..

הוא חייך קצת..

"אני אוהב את החולצה שלך..." הוא אמר והצביע על חולצתי.

היה כתוב עליה קרזי קידס. (ילדים משוגעים באנגלית)

חייכתי חיוך קטן ונשענתי על המשקוף שוב..

"אממ...אני יכולה לישון פה בחדר...?"

"אז לא..! סתם הכנתי לעצמי מיטה..את יודעת...תמיד רציתי לנסות להרגיש איך זה להיות כלב ישן..." הוא אמר בליגלוג.

גיחכתי מעט..

התקרבתי אליו.

"מה את עושה..?" שאל לא מבין.

"קום...! אתה יושן על המיטה...אני אשן פה.." חייכתי אליו והושטתי לו יד.

"מה..? לא..! את יושנת על המיטה...!" הוא עצם את עייניו והסתובב עם גבו אליי.

גילגלתי את עייני בחיוך ונשכבתי על המיטה...

אחרי כמה דקות נשמע קולו של ניילר סוג של נאנח.

הסתכלתי עליו מעט..

בכל פעם שהוא שינה צד..

הוא נאנח..

מרוב כאב..

זה כאב לו בעמוד השדרה..

נאנחתי בזמן שגילגלתי את עייני.

"בוא לפה נייל...!"

הוא הרים את עצמו מהריצפה ובא לכיוון המיטה.

"אתה רוצה שאני אפנה לך את המיטה..? אני אשן על הרצפה...אין לי בעיה.." הסברתי.

"לא...אנחנו יכולים להסתדר שניניו על המיטה...כלומר...אם אין לך בעיה.." הסביר..

חייכתי אליו ופיניתי לו מקום.

הוא חייך ונשכב לצידי...

שנינו היינו די רחוקים אחד מהשנייה.