kill is the real DEAL

פרק 3: משימה חשובה

23:42
אני צריכה להתחיל להתארגן לפגישה שלי עם הלקוח. אינני יודעת מהו שמו ולמען האמת? אם אני מעוניינת להשיג זאת, אני יכולה בקלות להיכנס למחשב ולבדוק את הפרטים של האדם שחייג אליי אתמול.
אבל זה לא נחוץ לי.
בכל מקרה עוד שעה ושמונה עשרה דקות אני אדע מי זה האדם, ולכן, חבל לי לבזבז זמן ואנרגיה על לברר מי זה האדם הזה כשיש לי דברים קצת יותר חשובים לעשות. כמו איזה נעליים לנעול ואיזה מכנס שחור ללבוש.
לבסוף החלטתי ללבוש חולצת טי שירט שחורה עם ג׳קט עור שחור ואבזמים בצידי השרוולים, מכנסי עור עם ריצ׳רצ׳ים בתחתית המכנס, ומגפיים שחורים עם רצועות עור שסוגרות עליהם. את שיערי אספתי לזנב סוס הדוק ושמתי את השעון הכסוף על מפרק ידי.

הבטתי בשעון.
00:09
צריך לצאת. יקח לי זמן למצוא את הכתובת המתאימה וחנייה טובה לחנות בה. אפשר לחשוב שזאת ניו יורק סיטי עם בעיות החנייה שנמצאות כאן.
לקחתי את הפתק שעליו רשמתי את הפרטים של נקודת המפגש.
'שדרות קאנט 8'
אם אינני טועה זה במערב העיר. אבל עדיף שאבדוק באינטרנט ליתר ביטחון.

00:22
התעכבתי מספיק זמן. אני חייבת לצאת לדרך.
נכנסתי אל הרכב שלי שהוא כמובן שחור והתנעתי. הקלדתי בגוגל מפות את הכתובת והתחלתי בנסיעה.
זמן נסיעה ממושך: 27 דקות.
מעולה.
הכבישים היו ריקים אז הרשתי לעצמי לתמרן קצת בנתיבי הכביש ולעקוף מכוניות אחרות שנסעו לצידי. עדיף לבוא יותר מוקדם ולהתכונן. אני אוהבת להיות מוכנה מראש. במיוחד אחרי העיכוב הבילתי צפוי בבדיקה באינטרנט על הכתובת הזאת.
הנחתי למחשבותיי לנדוד ולנסות להבין מה המשימה הפעם. כמובן שזו משימת חיסול, מן הסתם, אך כוונתי היא את מי אני צריכה להרוג הפעם? מי הקורבן במקרה הזה? תחושת הבטן שלי אומרת לי שזאת לא הולכת להיות משימה רגילה, אך אני מנערת אותה ממני ומדחיקה אותה הצידה. אמנם תחושות הבטן שלי תמיד צודקות, אבל עדיף להתעסק במשימה עכשיו ולא להיכנס לפרטים.
ראשי היה עסוק הרחק מכל מה שיכול להיות קרוב למשימה של היום והסיח את דעתי מהדרך שלרגע שכחתי למה יצאתי מהבית. כמעט פספסתי פנייה אחת מרוב שריחפתי במחשבותיי על משפחתי. חשבתי על כמה שאני אוהבת אותם ואין יום שעובר בלי מחשבה עליהם. הם תמיד תופסים ויתפסו חלק גדול בלב שלי. אני מתגעגעת אליהם כל כך ואוהבת אותם יותר מכל דבר בעולם. מי שחרץ את גורלם עוש ישלם על זה.
אני נשבעת.

כעבור 22 דקות של נסיעה מייגעת הגעתי לכתובת המתאימה. חיפשתי חנייה קרובה, אך עם זאת לא קרובה מידי. אני צריכה להחנות אותה במקום נגיש שאצליח להתחמק מהמשטרה אם נתפס. לבסוף מצאתי מקום לחנות. החנתי ונעלתי את האוטו. התקדמתי לכיוון הביניין הישן והמתפורר שבשדרות קאנט 8 וניסיתי לחפש מקום טוב להסתתר בו עד לבואו של הלקוח שלי.

00:59
עוד דקה.
אני מסתתרת מאחורי פח זבל מטונף ואני די בטוחה שמתרוצץ פה עכברוש. כדאי לו להגיע לכאן מהר לפני שאני אתחיל להתרגז. אחרת הוא זה שיפסיד. לא אני.