לא.
זה פשוט לא יכול להיות.
בק?
למה הוא חטף אותי? לאן הוא לקח אותי?
ומה הקשר שלו למקום הזה?
המון שאלות, יותר מידי שאלות.
הייתי מבולבלת.
מופתעת.
אולי גם מאוכזבת?
כבר לא היה ביכולתי לדעת.
"בק? מ-מה הול-לך פ-פה..." ניסיתי להשלים את המשפט, באמת שניסיתי!
הייתי כל כך מתוסכלת מחוסר הבנה ומוצפת באוקיינוס ענקי של מסקנות לא ברורות.
גימגמתי, אך מי לא היה מגמגם במצבי?
בן אדם שלכאורה סמכתי עליו התברר כחוטף מטרידן. מדהים.
הוא גירד בעורפו מחוסר ביטחון ומבוכה.
"הפתעה...?" הוא אמר והגניב לעברי חיוך קטן.
הוא עוד מחייך?!
הבן אדם הזה הרגע חטף אותי למען השם והוא מחייך?!
האדם היחיד שהיה הכי קרוב להיקרא חבר שלי במהלך תקופת הזמן הנוראית לאחר רצח משפחתי. האדם שהיה הכי קרוב לקבל את אמוני.
חוטף אותי?
העפתי מבט אל המסיכה המוטלת על השולחן,
חסרת שימוש, עצובה ועגמומית.
מסיכה פשוטה מבד זול.
כנראה פוליאסטר.
מסיכה כל כך מיותרת וזולה שמסתירה כל כך הרבה.
את הסוד הכי גדול שיצא לי להכיר.
ואז, זה הכה בי.
'את שאר הערב העברתי בלהריץ בלופים את הסרט ממצלמות האבטחה.
הספקתי לקלוט כמה פרטים:
הוא לבש חולצת טי שחורה עם כפתור פתוח למעלה.
מכנס טרנינג שחור של אדידס.
נעליי ריבוק שחורות עם פקקים בתחתית הנעל.
וכובע גרב פשוט למדי שאפשר להשיג בשוק.'
אלוהים לא.
בבקשה שזה סיוט וכשאני אצבוט את עצמי אני אהיה במיטה שלי ואגיד "זה היה רק חלום."
עצמתי את עיניי בחוזקה וצבטתי את עצמי כל כך חזק שלא הרגשתי יותר את ידי השמאלית.
פתחתי את עיניי ולצערי עדיין הייתי בחדר חקירות.
סעמעמקקק כוסאמא שלוווו בן של זונה!!!!
הצלחתי לקלל אותו בכל כך הרבה קללות שכבר עברתי לשפות שונות.
הרגשתי כל כך נבגדת, כל כך פגועה, כל כך מטומטמת.
איך יכולתי להיות עיוורת כל כך?!
ג׳קט איש הזאב שלו.
המבטים שלו שתחקרתי את התלמידים בשכבה על מר גרייטוורד.
הפאניקה המזוייפת שכיוונתי עליו את האקדח שלי, כאילו שהוא לא ראה אקדח מעולם.
דמי בעבע, כמעט החל להתאדות מרוב עצבים.
עשן יצא מאוזניי, שיערי סמר ונשימותיי נעשו כבדות יותר ויותר.
הוא העמיד פני חבר שלי כל הזמן הזה, שיחק ברגשות שלי, בגד באמון שלי.
שיקר לי כל הזמן הזה!
איבדתי את עצמי.
איבדתי את המציאות.
פתאום הכל התערפל לי, כאילו המציאות מתערבבת לי עם הסיוטים. ראיתי צבעים משונים במקום צבעם שאמורים להיות, ראיתי דמויות מטושטשות עוברות ושבות, חולפות על פניי כאילו אני אויר.
YOU ARE READING
kill is the real DEAL
Action"רייבן. שמי הוא רייבן." אמרתי בקרירות. "רייבן.. מעולה. אז, יש הסכם?" הוא שאל לאישור והביא את ידו קדימה ללחיצה. ככה סוגרים עסקות בעולמינו. לחצתי את ידו במהירות והסתלקתי מהמקום לפני שהמשטרה תקלוט אותי. באיזור הזה ניידות מסיירות באופן קבוע. אני לא חושב...
