אמנדה לקחה אותי ואת בק לחדר קטן באחד מן הפרוזדורים הרבים שבמבנה.
”יש לכם את כל היום לתכנן איך לחשוף את הכניסה למקום המסתור של האירגון שלהם. אני סומכת עליכם שתסיימו עם זה היום כך שנוכל להוציא זאת לפועל כמה שיותר מהר. זה ברור?”
“ברור.” בק ואני אמרנו לאישור ואמנדה יצאה מהחדר.
רק עכשיו שמתי לב לכך שאני ובק ביחד בחדר.
לבד.
זה הרגיש כל כך מוזר...
אבל מוזר טוב..
הוא הביט בשרטוטי המבנים של בית הספר וגבותיו התכווצו, הסקתי שהוא חושב על תוכנית.
ידיו הונחו על השולחן כדי שהוא יוכל להישען עליו ולמנוע איבוד של שיווי משקל.
הפוזה שלו הבליטה את השרירים שביידיו.
אני די בטוחה שלחיי האדימו.
ראשו הופנה אל השרטוטים כך שהוא לא יכל לראות שאני מביטה בו כבר זמן מה.
הוא נראה כל כך טוב...
שיט! אני שוב עושה את זה!
אני לא יכולה להתרכז כשהוא נמצא ליידי!
אם אני רוצה להצליח לתפקד במשימה שלנו- אני צריכה להתרחק ממנו כמה שיותר.
וזה מה שאני מתכוונת לעשות
“אני מציעה שנתפצל.” אמרתי בקול קר וחיכיתי לתגובה ממנו. לאחר מה שקרה במסדרון לא ידעתי אם הוא בכלל יענה לי.
אך מתסבר שטעיתי.
“זה לא רעיון טוב. אם מישהו יהיה בצרה לא נוכל לחפות עליו, זה יותר מסוכן והסיכוי שניתפס הרבה יותר גדול.” הוא אמר לי בתגובה באותה הקרירות שלי.
הרגשתי צביטה בלב כשהוא לא הפנה אליי את מבטו, אך לא בדיוק ציפיתי שזה יקרה.
אולם, הוא צודק. התפצלות היא לא רעיון טוב. אך אני חייבת להתרחק מבק בכל מחיר.
בשבילו, בשבילי,
ובשביל המשימה הזאת.
"אז מה אתה מציע קפטן?" אמרתי בציניות כדי להכניס אווירה קלילה יותר. אך הוא לא צחק ולא גיחך. הוא פשוט שתק והביט בשרטוטים.
למה זה כל כך כואב שהוא עושה לי את זה?
"יש לי תוכנית." בק אמר לפתע, לא מזיז את ראשו מהשרטוטים המפוזרים על השולחן.
"בסוף שיעור היסטוריה את תיגשי ותדברי עם פטריק סאלי המורה להיסטוריה ותעסיקי אותו בזמן שאני אחליק פתק אל תוך כיס המעיל שלו. במהלך היום, פטריק יספיק לקרוא את הפתק שעליו רשום 'פגישה דחופה בשעה 17:00 בבונקר' אנחנו נארוב לפטריק ונראה איך נכנסים לשם."
בק הסביר לי את כל התוכנית שהצליח לחבר בכמה דקות בלבד. אך המחשבה שאני אהיה איתו בכל הזמן הזה מעבירה בי צמרמורת.
אני לא יכולה לתת לזה לקרות.
"זה לא טוב. אנחנו בכלל לא באותה הקבוצה והשיעורים שלנו שונים. זה יראה חשוד אם נבוא אליו יחד."
YOU ARE READING
kill is the real DEAL
Action"רייבן. שמי הוא רייבן." אמרתי בקרירות. "רייבן.. מעולה. אז, יש הסכם?" הוא שאל לאישור והביא את ידו קדימה ללחיצה. ככה סוגרים עסקות בעולמינו. לחצתי את ידו במהירות והסתלקתי מהמקום לפני שהמשטרה תקלוט אותי. באיזור הזה ניידות מסיירות באופן קבוע. אני לא חושב...
