kill is the real DEAL

פרק 26: להטב זה לגמרי בסדר

״ואז אמרתי לו תקשיב לי ותקשיב לי טוב, אם אתה חושב שאתה יכול לפנות אליי בלי להגיד אדוני המלך אתה טועה!״ תומס אמר התפוצצתי מצחוק.

״מאז הוא פונה אליי רק עם אדוני המלך.״ הוא הוסיף לבסוף וגיחחתי.
״טוב נו הוא צריך להבין את המקום שלו.״ אמרתי לתומס ושנינו צחקנו כל כך חזק שיצא לנו מיץ תפוזים מהאוזניים.
כל כך כיף לי איתו, לרגע אני שוכחת שאני מרגלת אחרי ארגון מרושע של חולי נפש.
טוב, כמעט שוכחת.

״טוב נראלי אני אזוז. אני צריך לדבר עם גולגול מתוח.״ תומס אמר וכמובן שהוא התכוון לאמנדה.
זה הכינוי שהמצאנו לה שאני חייבת להגיד מאוד מתאים לה.
אני לפעמים לא מצליחה להבדיל בין התסרוקת שלה לקן ציפורים.

״כן גם אני אזוז. היה כיף לאכול איתך ארוחת בוקר.״ אמרתי לו ופיניתי את מגשי. זאת פעם ראשונה שאני אוכלת כאן ארוחת בוקר ובאמת נהנית מהאוכל.
סוף סוף אין מחית תפוחי אדמה לשם שינוי.
שנינו פנינו לדרכנו ואני התכוננתי לזוז לביתי, אני צריכה להמשיך לחקור את התיאוריה שלי לגביי בית ספר ביילין.

משהו מרגיש לי חשוד שם. הם יפתחו בית ספר שלם, יארגנו תוכנית במשך 20 שנה רק בשביל להשיג כסף?
זה צריך להיות משהו הרבה יותר גדול בשביל לארגן כל כך הרבה דברים.

אבל דבר אחד בטוח, אני לא אוכל לארגן את זה לבד.
אני חייבת את עזרתו של בק כדי לפתור את זה.

הגעתי הביתה מותשת כהוגן. החלטתי לתפוס תנומה קלה, משהו שלא עשיתי הרבה זמן.
אני חייבת לציין שהתגעגעתי לבית. הרבה זמן לא הרגשתי תחושה של געגוע.
הואיל ולא היה לי ממש למה להתגעגע.
המשפחה שלי? נפטרה.
החיים הקודמים שלי? אינם עוד.
למה לי להתגעגע למשהו שאני יודעת בוודאות שלא יחזור?

פשטתי את בגדיי והחלפתי לבגדים נוחים יותר. אספתי את שיערי לפקעת וקפצתי על מיטתי. הרכות שעטפה אותי ברגע בלתי ניתנת להסבר. לא הבנתי כמה הייתי צריכה הפסקה עד לרגע הזה.

תוך שנייה נשאבתי אל תוך הכרית ונפלתי לשינה עמוקה.

~~~
"רייבן! אל תפסיקי לרוץ! את שומעת! אל תפסיקי!"
"רייבן! בבקשה! קומי! את חזקה! את מסוגלת"
~~~
״קאל!״ צעקתי את שמו והתעוררתי בבהלה. החלום הרגיל שרודף אותי. לא משנה כמה זמן עבר זה תמיד אותו החלום.
אותו המצב, אותה הסיטואציה.
וזה לא נראה שזה הולך להשתנות בזמן הקרוב.
למדתי כבר לחיות עם החלום הזה, אך ההרגשה שאני לא חולמת אותו סתם לא מרפה ממני.