"וואו היי תירגעי אני לא בא לרעתך!" בק נהבל כשראה את אקדחי השלוף ומיהר להרים את ידיו למעלה.
"מה אתה עושה בבית ספר בשעות כאלו?" הרמתי את קולי ושאלתי אותו בחשדנות. מה לעזאזל הוא עושה כאן?!
"אני שאלתי אותך קודם!" הוא ניסה להוציא ממני מידע. הוא לא בדיוק במצב כדי לעשות זאת.
"כדאי שתשים לב שהסיטואציה היא לא לטובתך כאן, לכן כדאי שתענה לי ומהר- מה. אתה. עושה כאן." אמרתי בהדגש כל מילה ומילה שיוצאת מפי. אני צריכה תשובות. הוא בסך הכל ילד שלומד כאן. אולם אפילו הילד החובבני הזה יכול להרוס לי את התדמית שבניתי לי ולסכן את התוכנית שלי כאן.
למרות שככל שאני חושבת על כך יותר אני מתחילה לחשוש יותר. עכשיו כשאני חושבת על כך חשפתי את זהותי לאדם שאני בכלל לא מכירה. האם אני יכולה לסמוך עליו בכלל? אדם שהכרתי ימים ספורים בלבד, תפס אותי באמצע הלילה עם בגדים של פורצת ואקדח בידי. יש יותר גרוע?
טוב נו, לפחות הוא לא המנהל.
בכל רגע נתון הוא יכול לקוץ למנהל ולדווח על הילדה החדשה שפרצה לבית הספר על השבוע הראשון ועוד עם אקדח בידה. אם זה קורה- מעיפים אותי על טיל.
מרוב המחשבות שלי כבר שכחתי שאני מאיימת על בר עם אקדח בתקווה שיספק לי את התשובות שאני זקוקה להן.
"טוב אני אספר לך. אבל תשבעי לי שלא תלשיני עליי להנהלה!" הוא נראה נסער לגבי זה, ואני גם צריכה את השבועה שלו לא להלשין עליי. זה יהיה הסוד הקטן שלנו.
"אם לא תלשין עליי גם." אני מנסה להוציא ממנו הבטחה.
"אני לא! מבטיח! את יכולה להוריד כבר את האקדח הזה?! הוא ממש מפחיד! למה בכלל יש לך אקדח?!" בק נכנס לפאניקה. ובצדק. ילדה מבית הספר שלו הרגע מאיימת עליו עם אקדח, כל אחד היה נבהל. למעשה, אדם שלא היה נבהל- היה או פסיכופט, או לא שפוי, אם אדם שנקלט לסיטואציה כזו בעבר. ואם תשאלו אותי- האופציה השלישית המסוכנת ביותר.
"אל תצעק!" לחשתי בצעקה. "אני מורידה את האקדח עכשיו." הודעתי לו. אני מקוון שהוא לא ינסה לעשות משהו טיפשי, לא שהוא ינסה, הרי אם כן שנינו נסתבך בצרות ואני די בטוחה שהוא מודע לעניין.
הוא הוריד את ידיו לאט לאט באותו הקצב שאני מורידה את האקדח. נשימותיו כבדות וחזקות. אני די בטוחה שאפילו אנשים מחדר אחד היו יכולים לשמוע את נשימותיו.
ישבנו בשולחן קטן בספריה והתחלנו לדבר. יותר נכון הוא התחיל לדבר, אני תחקרתי אותו.
בהתחלה הוא נרתע ממני ומכל הסיטואציה. הוא לא הסכים לשבת איתי באותו השולחן או להתקרב אליי. אולם הסברתי לו שאין לו ממה לחשוש ושלא אפגע בו, אני לא פוגעת באנשים סתם.
שקר.
"אז, מה עשית בסיפריה באמצע הלילה?" שאלתי אותו. עכשיו אני כבר סקרנית.
"קיבלתי ריתוק מיותר היום מהמורה לביולוגיה. אז באתי לכאן בלילה כדי להראות לו שעם בק לא מתעסקים." הוא הסביר לי. עדיין ישנם סימני שאלה רבים.
YOU ARE READING
kill is the real DEAL
Action"רייבן. שמי הוא רייבן." אמרתי בקרירות. "רייבן.. מעולה. אז, יש הסכם?" הוא שאל לאישור והביא את ידו קדימה ללחיצה. ככה סוגרים עסקות בעולמינו. לחצתי את ידו במהירות והסתלקתי מהמקום לפני שהמשטרה תקלוט אותי. באיזור הזה ניידות מסיירות באופן קבוע. אני לא חושב...
