"חבל, יש. מפתחות, יש. גומייה, יש. אולר, יש. דיסק און קי, יש." בדקתי אם יש ברשותי את כל הציוד הדרוש לפריצה לבית הספר והכנסתי הכל לתיק הגב שלי.
"בגדים נוחים ושחורים שכל כך התגעגעתי אליהם, יש." אמרתי מרוצה מהעובדה שאני הולכת ללבוש סוף סוף את הבגדים השחורים שמרוב שידי לא נגעה בהם החלו להאבק.
בחנתי את המראה שלי במראה שליד דלתי והמשכתי לבדוק אם יש לי את כל הציוד.
"מגפיים שחורות, יש. " אמרתי בעודי קופצת על רגל אחת ומנסה להשחיל את הנעל לכף רגלי.
"אקדח, יש." לקחתי אותו ושמתי אותו בכיסי האחורי. אין לדעת מה יכול לקרות.
"מסיכה, יש." הלבשתי את המסיכה על פניי כך שאם יש מצלמות אבטחה בבית הספר לא יגלו שזאת אני.
אני חושבת שאני מוכנה לצאת לדרך.
העמסתי את התיק על גבי ויצאתי מהבית.
שיט, הרשימה!
חזרתי אל ביתי ולקחתי את הרשימה שהונחה על האי במטבח.
ידעתי ששחכתי משהו.
יצאתי מהבית בתקווה שלא שכחתי שום דבר והתקדמתי אל עבר בית הספר.
הנסיעה לקחה עשרים דקות. כיוון שאני גרה בדרום העיר ובית הספר הוא בצפון, לוקח לי זמן נסיעה רב יחסית. לכן, העברתי את הנסיעה במחשבות.
יוצא לי לעשות זאת הרבה. זה מה שקורה כשאין לך חיי חברה, משפחה או תחביבים.
לכן, אני מעבירה את הזמן בחשיבה.
חשיבה על העתיד, על המשימה, על וולפניקס, על משפחתי ובעיקר על האדם המסתורי שמופיע בחלומותיי.
אני חייבת לדעת מי הוא ולנקום את חיי משפחתי.
כן, הוא רצח אותם.
קשה לי מאוד להגיד את המילים האלו.
רצח את המשפחה שלי.
לא קשה לי להגיד את המילים רצח, לרצוח, רצחתי, נרצח. הרי אני אומרת אותן כל יום ומתעסקת בזה ביומיום שלי.
אולם, כשזה מגיע למשפחתי אני לא מסוגלת.
כאילו נתקע לי גוש בגרון שלא מאפשר לי להשחיל את המילים 'משפחה' ו'רצח' באותו המשפט.
מאותו יום החיים שלי השתנו מהקצה לקצה. הקדשתי את חיי בחיפוש אחר אותו אדם ואמשיך לחפש עד שאמצא אותו ואנקום.
אני עושה את זה בשביל המשפחה שלי. אני יודעת שזה לא מה שהם היו רוצים, אמי לא היתה מרוצה אם היא היתה יודעת שהבת שלה הלכה בדרכה של אביה. היא ניסתה למנוע זאת ממני בכל דרך אפשרית. ובהתחלה היא גם הצליחה.
תבינו, אבא שלי היה מנהיג חזק בעולם התחתון. לעיתים הוא גם רצח אנשים בעקבות משימותיו, אך זאת היתה עבודתו.
לא ידעתי זאת בהתחלה, חייתי את חיי באי ודאות מוחלט לגביי עבודתו של אבי.
כל פעם ששאלו אותי על כך בבית ספר לא עניתי. משכתי בכתפיי ואמרתי שאיני יודעת.
כששאלתי את אימי על כך היא התחמקה מהשאלה. היא ניסתה לשמור עליי.
לשמור עליי מהאמת.
היא ניסתה להוריד את אבי מהעניין בטענה שזה מסכן אותו ואת המשפחה, אך הוא טען שמישהו צריך לפרנס את המשפחה הזאת. כל פעם אותה תשובה מטומטמת. תשובה שהוביאה למותם.
YOU ARE READING
kill is the real DEAL
Action"רייבן. שמי הוא רייבן." אמרתי בקרירות. "רייבן.. מעולה. אז, יש הסכם?" הוא שאל לאישור והביא את ידו קדימה ללחיצה. ככה סוגרים עסקות בעולמינו. לחצתי את ידו במהירות והסתלקתי מהמקום לפני שהמשטרה תקלוט אותי. באיזור הזה ניידות מסיירות באופן קבוע. אני לא חושב...
