סוף סוף הפסקת אוכל. הייתי בשיעור אחד סך הכל ואני כבר משועממת. את החומר אני כמובן לא מבינה כי לא הספקתי ללמוד אותו, ואני כמובן לא נשארת בבית הספר הזה כדי להבין. הפסקתי ללמוד בגיל 16 ככה שללמוד חומר של כיתה י"ב לא ממש יצא לי.
בזמן בהפסקה הרבה ילדים ניסו לדבר איתי אך דחיתי את כולם. אין לי זמן להכיר חברים ואני גם לא צריכה. אני די בטוחה שרובם חושבים שאני סנובית כרגע. אני לא- אני פשוט לא צריכה חברה. בכל מקרה זה לא מנע מהתלמידים שניסו לדבר איתי להריץ שמועות שהילדה החדשה סנובית ומוזרה. אני לא שופטת אותם, אם הייתי במצבם גם אני הייתי חושבת שאני סנובית ומוזרה.
הלכתי לקפיטריה לקחת לי מגש אוכל ולמצוא מקום לשבת. העמסתי אוכל על המגש ובינהם כריך עם חביתה, סלט מעובד, בננה ומיץ תפוחים .יצאתי לחצר כדי למצוא פינת צל לשבת בה ולאכול לבד, עדיף ככה.
פתחתי את דלתות הקפיטריה עם מגש האוכל בידי בכדי למצוא מקום נחמד לשבת. עדיף בטבע, יותר כיף. יש משהו באוירה בטבע שמרגיעה אותי. העובדה שלא כל העולם הזה הרוס, שיש גם דברים חיוביים. אמנם מעט אבל יש. זה נותן לי תחושה טובה ושעם כל הרוע שיש בעולם, עדיין יש גם טוב.
מזכיר לי את הימים הטובים שלי עם משפחתי. כל יום שבת היינו יוצאים לערוך פיקניק ליד הנהר ומבלים ביחד כמשפחה.
כל כך הרבה זמן עבר מאז. מאז שאכלתי בחיק הטבע. שחכתי כבר כמה התגעגעתי לזה. עד שתפס את עיני עץ אלון גדול בחצר האחורית היה חייב להיות משהו שיהרוס את הרגע הזה.
"אז את הילדה שנתקלה בי במסדרון. מצטער על זה؛ את פשוט כל כך נמוכה שלא ראיתי אותך שם." אמר קול גברי ומשועשע שבקע מאדם העומד לידי.
לפתע נזכרתי במאורע קודם לכן במסדרון שחיפשתי את משרד המנהל כדי להירשם לבית הספר. נתקלתי בטעות בנער כלשהו.
לא הספקתי לראות את פניו, אולם זכרתי את ג׳קט העור שלו עם ראש הזאב על גבו. מראה שלא יצא לי מהראש בזמן בקרוב. סובבתי את ראשי אל אותו אדם שמסתבר שיש לו חבורת בנים שדומים לו במראה ובהתנהגות. הם היו חמישה סך הכל. הם גיחחו לאור העקיצה העלובה של חברם ולטעמי הם פשוט מעוררי רחמים.
הבטתי בג׳קט של האדם שפנה אליי והוא זהה לאותו אחד שנתקלתי בו במסדרון.
זה אותו אחד.
הוא היה שזוף ושרירי למדי. בלורית קטנה עיטרה את מצחו והסתירה חלק ממנה. היא נתנה לו מראה סנובי ושחצני, אבל הוא בכללי נראה אדם כזה אז לא הייתי כל כך מופתעת. ההערה הקטנה שלו הרגיזה אותי והחלטתי ללמד אותו שאיתי לא מתעסקים. וכמובן איך לקטול טוב יותר.
"וואו!! אומייגאד הרגת אותי מצחוק! אתה יודע? אני מבינה שחוש ההומור שלך זהה לרמת האייקיו שלך, אפס." עצרתי והדגשתי את המילה האחרונה.
YOU ARE READING
kill is the real DEAL
Action"רייבן. שמי הוא רייבן." אמרתי בקרירות. "רייבן.. מעולה. אז, יש הסכם?" הוא שאל לאישור והביא את ידו קדימה ללחיצה. ככה סוגרים עסקות בעולמינו. לחצתי את ידו במהירות והסתלקתי מהמקום לפני שהמשטרה תקלוט אותי. באיזור הזה ניידות מסיירות באופן קבוע. אני לא חושב...
