פרק 14: חיוך שאומר הכל

82 7 4
                                    

קפאתי.
לא יכולתי לזוז. שרירי לא פעלו, מוחי נתקע, פי נפער ולפי דעתי זבוב נכנס ויצא ממנו.
חוץ מנשימותיי הייתי חסרת הכרה.
אולם, לצערי הרב רציתי להיות.

הייתי בהלם. כל כך בהלם. לעכל את כל המידע הזה היה לוקח לבן אדם רגיל שנה, לכל היותר.
אולם אני הייתי צריכה לעכל אותו בחמש דקות.
הודות לבק, או שאולי אני צריכה לקרוא לו הוולפניקס?

ממתי החיים שלי הפכו לכל כך מסובכים?
עד לפני שבועיים הייתי רייבן האססיאן הבלתי מעורערת שרוצחת כל אדם שעומד בדרכה אל עבר המטרה.

עכשיו?
אני רייבן חלשה, שמפילים ומתמרנים בקלות. אדם שלא הכרתי לפני הצליח לגלות עליי כל כך הרבה מידע, להתקרב אליי בלי שאני אחשוד בו ולקבל את אמוני.
וכמובן החלק שבו הוא מתנהג כאילו כלום לא קרה ושכל מה שעברנו ביחד היה כלום ושום דבר בשבילו.

אוקי, מספיק לחשוב על כמה החיים שלי חרא ויותר איך אני יוצאת מהחרא הזה.
בואו ניצמד לעובדות:

בק הוא לא אדם שאפשר לסמוך עליו, כלומר כל הדברים שהוא אומר לי יכולים להיות שקר אחד גדול בשביל להשיג מטרה מסויימת שהוא רוצה.

כנראה שבק לא יודע שהמשימה שקיבלתי ממר גרייטוורד היא להרוג אותו.

מר גרייטוורד רוצה להרוג את בק מסיבה מסויימת, שאם בק דובר אמת כנראה קשורה לארגון הזה שלו.

ואני לא פועלת להגנת אף אחד מאת עצמי.

לכן, הדבר הכי חכם שאני יכולה לעשות כרגע הוא להעמיד פנים שאני עובדת איתו ועם הארגון המוזר שלו וכשאני אהיה איתו לבד- אני אהרוג אותו.

הרובה עדיין נמצא מתחת לשמלתי, כנראה הם לא שמו לב אליו. 1:0 רייבן!
בהזדמנות הראשונה שאני ובק נהיה לבד- הוא ימות.
סורי בק, זה מה שקורה למי שמצליח לעבוד עליי.

"אני בפנים." אמרתי בטון רגוע ככל האפשר. אם כך, למה השפה התחתונה שלי רועדת כל כך?
"מעולה, את לא יודעת כמה אני שמח שהסכמת!" בק אמר בחיוך. איכס. צבוע.

"אני רציני!" הוא אמר כאילו קרא את מחשבותיי. "אני יודע שאת בטח כועסת עליי... ושונאת אותי.. וכל קמצוץ של חיבה שהיה לך אליי נעלם ברגע שהורדתי את המסיכה הזאת, אבל אני יכול להבין אותך. ההרגשה הזאת שמישהו קרוב אלייך, עד כמה שאפשר כמובן, שיקר לך במשך כל הזמן הזה." הוא אמר כאילו הוא באמת מתחרט על דבריו. הוא רק מקשה עליי עם הדיבורים האלה שלו.

"אני הייתי בטוח שלא תסכימי, ויקח לי זמן לשכנע אותך היות ואני הוולפניקס, בגלל זה הופתעתי שהסכמת כל כך מהר. כנראה את פיקחית מספיק בשביל להבין שהכעס והשנאה שיש לך כלפיי היא כלום לעומת הטוב שאנחנו נעשה לעולם!" כן... פיקחית מספיק.. ברור...

הוא דיבר והסביר לי כמה טוב אנחנו נביא לעולם לאיזה צוות מנצח נהיה כשאני רק רציתי להקיא בצד.
עם כמה שאני צריכה להיות נאמנה למשימה שלי, אני לא יכולתי לשמור זאת בבטן.

kill is the real DEALWhere stories live. Discover now