"רייבן! תעלה לבמה! כולם מחכים רק לך!"
קריאות רמות וחיפושים אחר רייבן המסתורי שלא נמצא בקהל.
אף אחד לא חושד בי, כולם בטוחים שהוא בן.
הרי למה שבת חדשה ולא מנוסה תילחם בקרבות הכנה?
ועוד נגד הוולפניקס?
זה לא מתאים לי.
ממתי אני משתפנת?
ממתי אני חוטפת רגליים קרות?
ממתי אני לא מוכנה להתייצב בפני אתגר?
ממתי אני לא אני?
אה כן, מתחילת המשימה הזאת.
מוחי אמר לי לעלות לבמה ולהילחם כמו נמרה.
להראות את היכולות שלי ולהוכיח שגם בת יכולה לנצח בן. כמו שכבר הראתי בקרב הרגיל.
אולם ליבי אמר לי להישאר ולהתחבא.
לא מכיוון שאני מפחדת, אלא כי אני לא רוצה להילחם מול בק.
למה? אני לא ממש יודעת.
מן הרגשה מוזרה כזאת מבפנים שאני לא רוצה לפגוע בו.
לפתע אור חזק ובהיר נדלק מעליי.
"רייבן! תעלי לבמה! את הנבחרת להילחם מול בק!"
לא לא לא לא!
'רייבן! רייבן! רייבן!'
אין שום דחיפות הפעם, רק קריאות עידוד. או אולי קריאות בוז כדי שאני אעלה כבר לבמה.
הרי אנשים באו לכאן בשביל לצפות בקרבות.
אנשים באו כדי לראות אותי נלחמת.
ואז זה שוב קרה.
פרץ האדרנלין ששוב הכה בי כמו שרציתי לנצח את בק בפעם הראשונה. להוריד לו את האף למטה ולהראות לו מי הבוס, רק בגלל העקיצה שלו אליי.
אולם הפעם הוא לא ירד עליי, ולא החזיר לי.
הוא פשוט הסתכל עליי מהזירה, מסתכל ובוהה.
מבטו הדואג הראה לי שהוא, בדיוק כמוני, לא רוצה את הקרב הזה בינינו.
אבל שנינו ידענו שאין כל ברירה.
רגליי הפסיקו לשקשק והתחילו לצעוד בבטחה אל עבר הבמה, אור הזרקורים הולך איתי ומראה לכולם את הדרך שלי.
הקריאות התחזקו ועיניים צופות סרקו אותי.
חלק צחקו וגיחחו, מזלזלים ביכולות שלי,
וחלק הביטו בי בעיניים מופתעות ובטוחות, מודעים ליכולות שלי.
אני ידעתי משהו לגבי הקרב הזה.
אני לא הולכת לפגוע בבק.
צעד ועוד צעד ועוד צעד. כל צעד קצב ליבי עולה בפעימה לדקה. אני רק רוצה להיקבר באדמה ולהישאר שם לנצח.
האנשים מסביב מתחילים להעביר את כספם ולעשות קופה על אנשים שלא מכירים אותי ובטוחים שאני הולכת להפסיד.
והם אכן צודקים.
את הקרב הזה אף אחד לא הולך לנצח.
10 מטרים מהזירה, 5 מטרים. כל מטר שאני מתקרבת נשימותיי מכבידות עליי. אני מתנשמת ומתנשפת בחוזקה.
בק ואני מביטים זה בזה במבט עצוב. שנינו לא יודעים מה לעשות, שנינו נמצאים בסיטואציה הזאת, ושנינו צריכים למצוא דרך לצאת ממנה.
הקול הבוקע מן הרמקולים נחשף מולי. אישה חסונה ושרירית המנהלת את קרבות ההכנה. אני די בטוחה שהיא אחת המאמנות במקום.
שיערה הצבוע לסגול אסוף לזנב סוס הדוק במיוחד. פניה היו מלאות בפירסינג עד כדי גועל.
רציתי רק להביא מגנט ולראות אם היא נמשכת אליו.
YOU ARE READING
kill is the real DEAL
Action"רייבן. שמי הוא רייבן." אמרתי בקרירות. "רייבן.. מעולה. אז, יש הסכם?" הוא שאל לאישור והביא את ידו קדימה ללחיצה. ככה סוגרים עסקות בעולמינו. לחצתי את ידו במהירות והסתלקתי מהמקום לפני שהמשטרה תקלוט אותי. באיזור הזה ניידות מסיירות באופן קבוע. אני לא חושב...
