לא!!!!!!!!!
מה אני בכלל חושבת לעצמי?!?!
בק בגד בי! באמון שלי! ניצל אותי!!!
אסור לי לסמוך עליו!!
אני צריכה להרוג אותו לעזאזל!
בק בסך הכל השותף שלי למשימה שאני אפילו לא הולכת לבצע. אני הולכת להרוג אותו וזה סופי.
אני לא אתן לשום רגש אידיוטי למנוע ממני לסיים את המשימה. אני רייבן, ואני צריכה לנתק את הרגש.
כן, כך יותר טוב.
"בק.. אני ואתה שותפים למשימה. אחרי כן אנחנו נפרדים לשלום ולא נראה אחד את השנייה יותר. אנחנו לא חברים ולא נהיה שום דבר מעבר לשותפים. כדאי שתפנים את זה." הבהרתי לבק חד וחלק מה אני חושבת. הוא צריך להיות מקצועי.
"לא לא.. את צודקת... נסחפתי קצת. אני.. אני הגזמתי. אחרי מה שעשיתי לך ברור שלא תסכימי. אנחנו צריכים לשמור את היחסים בינינו מקצועיים. לא נוכל להתיידד ולא להתחבר." הוא אמר לי, יותר נכון לעצמו. נראה כאילו הוא מנסה להבהיר זאת למוחו יותר מאשר להגיד לי זאת.
אם כך, למה הוא נהיה לחוץ כל כך? ולמה אני מרגישה כאילו ליבי צונח לתחתונים?
"כולם לזירה! קרבות הכנה בעוד חמש דקות!" קול נשמע ברמקולים שמסביבנו. הוא קרה למשהו שנקרא קרבות הכנה. כנראה לכבוד זה התקיימו הקרבות לפני כן, כדי להתאמן לקרבות הכנה.
רק, מה זה קרבות הכנה?
"קרבות הכנה זה אירוע שמתקיים פעם בארבעה ימים כדי לראות את השיפור וההתקדמות של הסוכנים שלנו. את עוד לא עברת אימונים כי רק היום הגעת לכאן, לכן כנראה שלא יתנו לך להשתתף." בק הסביר לי כאילו קרא את מחשבותיי. הוא עושה זאת הרבה בזמן האחרון.
"בואי, צריך ללכת." הוא אמר לי והושיט את ידו לפני כדי שאקח אותה ואלך איתו. היססתי מעט לאור דברינו קודם והמתיחות שיש בינינו.
"זה שאנחנו שומרים על יחסים מקצועיים לא אומר שאסור לך לשמור ממני נגיעה." הוא אמר לי עם חיוך קטן שחשף גומה שלא שמתי לב אליה לפני כן. היא עשתה אותו אפילו יותר חמוד ממה שהוא כבר.
הוא נראה טוב אוף!
בסוף, לאחר היסוסים רבים לקחתי את ידו והלכנו יחד לזירה.
ידו היתה חמימה, כל כך רכה ונעימה למגע. זרם עבר בי כשנגעתי בידו ועורי הגיב בהתאם. שיערותיי סמרו לשנייה וקפצתי במקומי ממגעו. טבעת זהב עיטרה את כף ידו והונחה עליו בצורה יפיפיה.
הלכנו יחד והוא הביט בי בעיניי הדבש שלו. הסטתי מהר את מבטי. לא רציתי שהוא יקלוט אני מסתכלת עליו. יותר נכון בוהה בו.
למרות שעם מראהו זה קצת קשה.
ראיתי שבק שם לב לכך וחייך חיוך קטן שניסה להסתיר. הסטתי את מבטי גם כן וחייכתי חיוך קטן לעצמי.
הלכנו בשתיקה מביכה. אף אחד לא ידע מה לומר. ידינו עדיין מחזיקות אחת בשנייה ואפילו שהמצב צועק לשנינו 'מביךךך' אף אחד לא הלך, ניתק את ידו או ברח למקום אחר. כאילו משהו בתוכנו רצה להישאר ולהמשיך ללכת כך לנצח.
לפחות כך אני הרגשתי.
YOU ARE READING
kill is the real DEAL
Action"רייבן. שמי הוא רייבן." אמרתי בקרירות. "רייבן.. מעולה. אז, יש הסכם?" הוא שאל לאישור והביא את ידו קדימה ללחיצה. ככה סוגרים עסקות בעולמינו. לחצתי את ידו במהירות והסתלקתי מהמקום לפני שהמשטרה תקלוט אותי. באיזור הזה ניידות מסיירות באופן קבוע. אני לא חושב...
